ברשימות הנמצאות באתר זה מוזכרים אנשים וחיות שהלכו לעולמם. אני זוכר את כולם בצער ובאהבה.
דן יואלי, אבי
עליו כתבתי את אוסף הרשימות ׳לרגל מות אבי׳
תמונה של אבי מאמסטרדם, שנת 1999, מחבק שתי מבקרות מישראל
פפ, כלב אהוב
עליו כתבתי מעט מדי
פפ, כשהיה זקן. אבל עדיין רואים כמה היה נחמד
יוסי גווילי ואיל יצחקי
עליהם סיפרתי לתלמידי
תמונה של יוסי מוביל את הצוות בסוף מסע הכומתה. גם אני וגם איל שם, מאחורה.
יהי זכרם ברוך.
תגובות
הרגת אותי !!!!!!!
הכרתי את אביך כששנינו עבדנו ב"כיתן". הוא כמנהל יצור בדימונה, ואני כמנהל שיווק בדים במשרדים הראשיים. מטבע הדברים שוחחנו מספר פעמים בשבוע ואף נפגשנו.
כשביקרתי באמסטרדם, אכלתי במסעדה סינית והסתובבתי ברחובות החלונות האדומים, הבחנתי בו לפתע בתוך חנות צורפות. נכנסתי והחלפנו זכרונות. ביפר שמתעסק בצורפות, בעיקר תכשיטי כסף ואבני חן, הפציר בי לעזוב את המלון ולגור אצלו "למעלה". סיפר שרכש את הבנין ביחד עם בת זוג. כל ערב הגעתי אליו וקשקשנו. נתן לי כרטיס ביקור גדול מימדים, בצבע תכלת אפרפר. תמיד קרא לעצמו יואלי, בקול בס עמוק באינטונציה מיוחדת. לימים שהיתי באמסטרדם כשלשה שבועות וביקרתי אצלו ערב ערב. בביקורנו המשותף בעיר, אשתי הכירה אותו וחיבבה אותו.
אח"כ קראתי בעיתון על רעיון המזקקה, רעיון יצור שיכר בשיטה מיוחדת. ולבסוף על מותו. חבל. אדם מיוחד היה.
איזה עולם קטן.
לפני מספר דקות כתבתי לך תגובה בפוסט אחר. חפש אותה.
פשוט, בתי האהובה (למדה בתלמה ילין. אולי הכרתם?) טסה הבוקר לאמסטרדם והציפה בי זכרונות. הפעם הראשונה שלי באמסטרדם היתה ב 1966, עם חברתי אהובתי FIONA. שכרנו חדרון בקומה המיליון בבית עם גרם מדרגות צרות ותלולות ביותר. עד היום האצבעות שורפות מהמאמץ להעלות את המזוודה למעלה.
קרא את מה שכתבתי קודם.