מי אני ומה קורה פה

קול הרעם 


new doc 2018-08-19 20.18.53_1
רישום: ננה אריאל

שלום לך, זה האתר שלי!

חלק מהספרים והפרוייקטים שנמצאים פה:

הפיל שבחדר – סדרת רשימות בכתובים, על צייד האריות שנתן את שמו ליוני נתניהו

צריך לדבר על הרבי – ספר על ההיסטוריה של הרחוב בו אני גר והפנייה לרשימות על תל אביב ויפו 

יומן ריצה – אוסף רשימות על ריצה והתבגרות

שישרף הכל – דיסטופיה קשוחה

פעם פה – היסטוריה פופולרית, על צלבנים, מונגולים וממלוכים

קול הרעם – אוסף רשימות בגוף ראשון

נולדתי בשנת 1970, גדלתי בדימונה, רמת השרון והרצליה. אני חי בגבול תל אביב-יפו עם אהובתי, ילדתנו, חתולה וכלבה.

אנו מפעילים מביתנו הוצאה לאור ודפוס זעיר בשם ׳דפוס בית׳, במסגרתה אנו מדפיסים וכורכים ספרונים יפים ומגוונים, הנמכרים בחנויות הספרים הפרטיות. הוצאתי במסגרתה מספר ספרונים כאלה, שגם גרסאות חינם מלאות שלהם מופיעות באתר. 

האתר הזה התחיל כחלק מפרויקט 'רשימות', אי אז בשנת 2003, כמדומני. בחרתי בשם קול הרעם כי הייתי צעיר ומלא פאתוס, על שם תחנת הרדיו המצרית ששידרה דברי הסתה לפני מלחמת 67. התבגרתי מאז, אבל השם נשאר. גם הרשימות שכתבתי מאז והלאה נשארו פה, ובמהלך הזמן הפך האתר מבמת פרסום למעין מחסן או ארכיון אישי. היו שנים בהם פרסמתי בו קטעי יומן ודברים שנכתבו עבור במות אחרות, בתקופות אחרות יצירות ספרותיות. חלק גדול מהרשימות המופיעות כאן נעות בין לבין, כי הדברים אצלי נוטים להתבלבל אלה באלה. בסך הכל מופיעות באתר למעלה ממאתיים רשימות, והמון מילים. זה קצת מביך שדברים מלפני כל כך הרבה זמן עדיין כאן, אבל גם נחמד. 

בשנים האחרונות האתר משמש אותי בעיקר לפרסום טקסטים היסטוריים אישיים שנכתבים פרק אחרי פרק, אותם אני מפרסם אחר כך גם כספרים. זאת צורת עבודה שמתאימה לי. פרסמתי ספרים בדפוס בהוצאות ממוסדות יותר ופחות. מתישהו התחלתי לעשות זאת בעצמי. את ספרי ההיסטוריה האחרונות שכתבתי הוצאתי במהדורות חינם שחולקו בחנויות ספרים עצמאיות. בחרתי בכך מכיוון שחסרים לי רצון וכוח להתייחס לכתיבה כמקצוע ולמה שאני כותב כאל מוצר.  במצב שוק הספרים הנוכחי אין לי ציפייה להצלחה מסחרית. זה גם מעניק לי שליטה ואחריות שאני אוהב.

בסביבות 20 שנים אני מלמד במגמה לקולנוע בתיכון תלמה ילין. לפני כן עבדתי בבתי ספר אחרים, התיכון לאמנויות בירושלים, תיכון ׳פרקאוף׳ באור יהודה ותיכון עירוני א׳ בתל-אביב. אני אוהב מאוד את הג׳וב הזה. להיות מורה זה מקצוע מכובד וטוב. שנים החשבתי עצמי כאוטודידקט, אבל בסוף הלכתי לאוניברסיטה. כעת יש לי תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. עבדתי גם בדברים אחרים, הייתי שחקן רחוב, כתבתי משחקים וחידונים לחברות שונות, מזגתי בירה במשמרות לילה ארוכות. אבל  כעת אני מורה גאה. בשנים האחרונות אני מלמד, פרט לקולנוע, גם היסטוריה בתיכון אורט אבין ברמת-גן, ונהנה מהשילוב בין שני המקצועות ושני בתי הספר.

הייתי מעשן כבד, אבל כשאבי חלה בסרטן ריאות הפסקתי. לאחר שמת חזרתי לרוץ, וזה הפך לחלק משמעותי בחיי. מאז השלמתי כבר 14 ריצות מרתון. כאשר איני פצוע אני רץ לעבודה וממנה באופן קבוע, ומתמיד בכך למעלה מעשור. אני ממליץ על הספורט ואופן התחבורה הזה מאוד.

אבקש לא לעשות שימוש מסחרי בחומרים המופיעים פה. שימוש בלתי מסחרי מומלץ.

הסתייגות הכרחית – כל 'אני' המופיע בטקסטים שבאתר זה אינו אני. מעשים שאני מתאר שארעו לי אולי התרחשו, אבל אחרת. ככה זה.

דף הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/uri.yoeli

ליצירת קשר: uriyoeli@gmail.com

מומלץ, כמובן, להירשם לעדכונים.

 

תגובות

  • י.ינון   ביום 03/01/2019 בשעה 3:31 pm

    דוגמא אחת מני רבות שמאפיינות את התנהלותך: רק אחרי שאביך מת הפסקת לעשן.
    איך אפשר להתייעץ עם יועצים שכמותך?
    הייתי מעדיף התייעצות עם נבונים שנוהגים ללמוד מניסיונם של אחרים ובעצם, כדרך חיים מונעים מעצמם מראש את הכישלונות.