קול הרעם

אני מביט על הקופסא. נערה זהובת שיער ותכולת עיניים בכובע מצחייה אדום נועצת בי מבט תמים. לחייה סמוקות ושפתיה משוחות באודם. היא כמו מעודדת אותי, "אתה יכול לעשות את זה, טייגר". אני מצית עוד סיגרייה, חוכך בדעתי. יכול להיות שהאתגר גדול מדי. אבל ההתלבטות מוכרעת לבסוף, ובידיים רועדות אני מסיר בזהירות את המדבקה, נזהר שלא לפגוע בלוליטה הבלונדינית.
בנות דמותה הממוזערות מציצות אלי מתוך הקופסא הפתוחה, מסודרות בארבע שורות של חמש. אני בוחר להתחיל בפינה השמאלית העליונה. קדימה. עכשיו נותרה רק הספירה לאחור.

40

העטיפה מתקלפת בקלות, והצורה המושלמת נגלית, תפוחה ונשית. בלי להשתהות אני נוגס בכיפה הכהה, נותן למתיקות להתמוסס בפה. פריכותו של הביסקוויט היא קונטרסט נאה לנימוחות של הקרם הלבן והמתוק. זה קל. קדימה, הלאה.

39

הוא עטוף מעט ברשלנות, הבסיס מציץ מבעד לנייר האלומיניום הכחול. הפעם אני ממתין לפני אכילת הביסקוויט, בוחן את הציור שעליו, מעין פרח בעל שמונה עלים. זה יכול להיות קעקוע נחמד.

38

גם כאן העטיפה רחוקה מלהיות מושלמת. מה קורה להם שם, במפעל? איך יכול להיות שבמוצר תעשייתי כל כך כל עטיפה היא שונה? צריך לברר את זה. שני ביסים מספיקים כדי לחסל את החלק העליון, ואחר כך אפשר להתענג על טעם הלוואי בעת הכרסום העדין בבסיס.

37

שורה אנכית אחת הסתיימה. אני מנסה לאכול לאט, ומשום מה זה מענג פחות. יכול להיות שלא הייתי צריך לבחור בוניל. חבל שאין בקיוסק אריזות של 40 בטעמים שונים, יכול היה להיות נחמד לגוון קצת.

36

ביס אחד, וללקק את השאריות מהאצבעות. אני אוהב את השיטה הזו. היא תאוותנית, מתאימה למי שאינו צריך לחסוך. ערימת עטיפות כחולות כסופות כבר מתחילה להצטבר על שולחן העבודה שלי. אני מיישר אותן, אחת אחת. הן יוצרות משטח מרהיב כשהן מונחות זו ליד זו. חידת חשבון קצרה, לגיוון: רוחבה של עטיפת קרמבו הוא 16 ס"מ וגובהה 19 ס"מ. כמה קרמבואים יידרשו בכדי לצפות את קירותיו של חדר שגובהו 2.3 מ', רוחבו 3 מ' ואורכו 4 מ', ויש בו דלת אחת בגובה 2 מ' וברוחב 90 ס"מ?

35

הקרמבו הזה עטוף ממש ברישול, עד כדי כך שציפוי השוקולד נסדק. ככה זה לא יכול להיות. אני מרים טלפון לשירות הלקוחות. ורד בעלת הקול הייצוגי לא ממש מבינה מה העניין בהתחלה, ואחר כך מעבירה אותי להמתנה קצרה, תוך הקשבה לשיר דביק המפאר את הקונצרן המעסיק אותה. היא חוזרת עם בשורה מפתיעה. הקרמבו נארז ידנית. לטענתה אין מכונה מספיק עדינה בכדי לעטוף קרמבו. היא מבררת בדאגה כנה אם הפריכות נפגעה, ואני מרגיע אותה כי מדובר בתהייה אסתטית בלבד. אנו נפרדים כידידים.

34

אי שם, במפעל בעכו, יושבים אנשים עדינים יותר מכל מכונה שעושים דבר אחד: עוטפים קרמבואים. מקצוע ביזארי, אין ספק, אם כי בודאי מרגיע. כל העדינות הזו.

33

הייחוד בעטיפתו של כל קרמבו כבר אינו מפתיע אותי, אבל הוא עדיין מפעים. כל אחד שונה, כל אחד מיוחד, בעל מגע אישי, תרתי משמע. אני מנסה, לאחר שהורדתי את העטיפה ויישרתי אותה, לעטוף את הקרמבו מחדש. כשאני מוריד את העטיפה בשנית אני מגלה שסדקתי את השוקולד. חוסר בטכניקה או חוסר רגישות? האם יש לי את מה שנדרש או שהייתי נכשל בבחינות הכניסה?

32

זה מתחיל להיות קשה. רק חמישית מאחורי, וכבר מתוק לי מדי. אבל לא נורא, או, כמו שאמרו כבר מ"כים רבים מדי – קצת קשה אז נשברים? ביסים קטנים אך נחושים, זה הטריק.

31

לקחתי הפסקה, וטוב שכך. למרות זאת אני נתקף בחילה קלה כבר בעת קילוף העטיפה. המתיקות מוגזמת עכשיו, חולנית. טעם הלוואי מתכתי. אני לא בטוח שאצליח לעמוד במשימה. אולי עדיף להרים ידיים עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי?

30

1000 קרמבואים. זה מה שצריך כדי לצפות את החדר. 25 חבילות של 40. המון. יקח לי לפחות חודש לאכול כל כך הרבה. מצד שני, חדר כזה, שאין בו אפילו חלון וכולו מצופה בנייר כסף כחול, יכול להיות אטרקציה מטורפת אצל בחורות. האם שווה לצבור את העטיפות בשביל זה? אני מחליט לוותר, ומכווץ את ערימת העטיפות לכדי כדור אלומיניום נוצץ. חלקים מפניה התמימים של נערת הקרמבו השובבה מציצים אלי ממנו. מה את רוצה? שאוכל עוד אחד? טוב, בסדר. האחריות מוטלת עלייך.

29

קצת קלישאות, אם לא איכפת לכם. החיים הם כמו קרמבו: ציפוי עדין ושביר שמכסה על קצף מתוק מדי, ובסיס קשה. הם גם נגמרים מהר מדי, בדרך כלל, ואחריהם נשארת רק עטיפה מקומטת. כל זה טוב ויפה, אבל אכילת הקרמבו הזה מתמתחת. הקרמבו הזה הוא חיים ארוכים ומתסכלים. שייגמר כבר.

28

ועוד חידת חשבון: כל קרמבו מכיל 115 קלוריות, ובכל ארגז יש 40 יחידות. פעילות גופנית מתונה, סקס למשל, שורפת כ- 96 קלוריות לשעה. כמה שעות צריך להזדיין כדי לשרוף את ערכו הקלורי של ארגז קרמבואים?

27

אני שונא אותו, את גוש קצף הביצים מכוסה השוקולד הנחות שניצב מולי, ממתין לנגיסה הראשונה. אני שונא אותו ולכן אני אוכל אותו, שיראה מה זה.

26

כשאני מקלף את העטיפה הכלב מתקרב אלי, תוהה ומתעניין. ברגע של שטות אני מקרב אליו את הגוש התפוח והוא לא מתבלבל, ונוגס ממנו. אין לי ברירה, ואני מניח בקערה שלו את מה שנותר. הוא מכשכש בזנב ומלקק את שפתיו. עבורו, זהו רגע של אושר טהור.

25

חיפוש באינטרנט מניב 1360 איזכורים למילה "קרמבו". יש שם סיפורים קצרים המשתמשים בממתק כמטאפורה למשהו טוב או רע, ציור קטן של דגל ישראל עם קרמבו במרכזו, ומתכון לקרמבו גורמה, באדיבות השף חיים כהן. זה לא מסובך, ויש שם המון ביצים וסוכר. בא לי להקיא.

24

זה לא יכול להיות בריא. אני מטלפן שנית למוקד הלקוחות. עמוס שם, כך שאני זוכה להקשיב שוב לשיר המציג את הקונצרן כאבא הגדול האוהב ומחבק את כולנו. לצערי, ורד כבר לא נמצאת, ובת שבע נחמדה פחות, קורקטית. אני שואל אותה כמה קרמבואים מותר לאכול ביום, והיא, לאחר שביררה אם בריאותי תקינה, מרגיעה אותי. אין הגבלה, בתיאבון. חבל שלא הקלטתי את השיחה. מעכשיו הבחילה המתגברת היא באחריותה.

23

בריא, אך קצת חדגוני. אני מחליט לנצל את אחת העצות המופיעות ברשת, ולחמם את הקרמבו במיקרוגל. הוראות הזהירות מזכירות כי צריך להקפיד להוריד את העטיפה. מייד עם הפעלת המכשיר מתחילה הכיפה הכהה להתנפח, ומהר מאוד פורץ החוצה הקצף הלבן. אני נותן לו להמשיך ולהתנפח, עד שכל המבנה המרהיב קורס על הצלחת. התוצאה, במפתיע, מצויינת, אם מוכנים לפשרות אסתטיות מסויימות. הקצף החמים מאבד מעט ממתיקותו, וחוויית האכילה מתמשכת, כשלכל ביס יש טעם שונה. יפה, הגיעה עת הוואריאציות.

22

עוד פעם במיקרו, בדרגה נמוכה יותר, בכדי לתת יותר שליטה. אבל עווית מעיים פתאומית שולחת אותי אל השירותים, וכשאני חוזר משם, מותש, תוהה אם אולי בכל זאת בת שבע טעתה, או אולי אכלתי משהו מקולקל לפני שפצחתי באתגר, כבר עולה עשן מתוך הגוויה הנפולה שהייתה פעם מבנה מתוח ומוקפד. כשהיא מתקררת אני מבחין שהמרקם הפך ספוגי אך קשיח, בדומה למרשמלו. גם הטעם דומה. לא רע, אבל לא הטעם שלי. הניסוי הקולינרי מושלך אל הפח.

21

כדור העטיפות שלי הוא כבר בגודל של כדור מטקות. אני נזהר בעת הוספת כל שכבה, משתפר והולך. פרט לעדינות הסוד הוא בשימוש בכל שטח היד. אולי עוד יש תקווה. חצי כבר עבר.

20

בקומה התחתונה של הארגז ממתינים לי עוד 20 קרמבואים. שלושה מהם שוכבים על הצד. בוודאי התעייפו. לעוטפי ואורזי הקרמבואים יש כנראה חופש מסויים להביע את היצירתיות שלהם, והכל למען הקונצרן, כמובן.

19

48 שעות של סקס, עם חמש דקות להפסקה. אני לא בטוח שאני יכול לעמוד בזה, בוודאי לא עכשיו. הראש שלי מסוחרר מדי, הרעלת סוכר, כנראה. אבל אני חייב להודות לעצמי שיש בו משהו ארוטי, בקרמבו, שד זעיר משוקולד בעל פטמה קשיחה וקטנה, אימון אוראלי משובח. מעניין כמה קלוריות שורפות פנטזיות. אני רוצה למעוך לך קרמבו על הבטן וללקק לך אותו מהטבור. איזה משפט מנצח, שצריך להיאמר בקול עוגבני במיוחד, ובסיטואציה מתאימה, כמובן. מעניין אם נערת הקרמבו הבלונדינית עושה דברים כאלה. העיניים התמימות הללו בודאי מסתירות משהו.

18

הכנסתי קרמבו למקפיא. אני שולף אותו משם. השוקולד הפך פריך יותר, והוא מתנתק בקלילות מהקצף הלבן. לא רע. הטעם והמרקם דומים לזה של גלידה פרווה. טעם הלוואי הזה לא עוזב לי את הפה.

17 – 14

אני מנסה לבנות מגדל מקרמבואים, להעמיד אותם זה על זה. מבנה של שלושה כבר מתחיל לאבד את יציבותו, ולצורה המתקבלת יש קונוטציות פאליות ברורות. ארבע קומות כבר דורשות הנדסה מורכבת, אבל התוצאה מרשימה. זרג כהה ומסוקס זקור בגאון על שולחן העבודה שלי. אבל אז השוקולד קורס והזקפה מתמוטטת. קנאת הפין המתפרצת ללא שליטה גורמת לי לזרוק את כל מרכיביה אל הפח.

13

גלית, מנהלת המוצר מטעם הקונצרן, סיפרה לי בגאווה כי מדובר בפיתוח ישראלי מקורי, וכי כמאה וחמישים מליון קרמבואים נמכרים בארץ בכל שנה, וכל זאת ללא פרסום מאסיבי. כבעלת סמכות, אני מנסה לברר איתה עוד פרטים על הסוד האקזוטי שנגלה לי, על עוטפי הקרמבו המסתוריים. עוטפות, היא מתקנת אותי מייד, בקול מחוייך. אני בודק אפשרות לראיין אחת מהן, לשאול על העדינות, על הטכניקה, ולמעשה לברר אם היא דומה במשהו לנערה המצודדת המצויירת על העטיפה. היא תוהה אם מישהי מהן מדברת עברית, מבטיחה לברר וחוזרת אלי עם תשובה מגבוה: לא. עוטפות הקרמבו אינן מייצגות את הקונצרן. מותר לדבר איתה, או עם מהנדס המזון. העוטפות הן מחוץ לתחום. טוב, כנראה שיש להן עבודה לעשות. מאה וחמישים מליון קרמבואים לעטוף, תמורת שכר מינימום, מן הסתם. זו חידת החשבון האולטימטיבית, אבל היא מסרבת לספק לי את נתוני היסוד. כמה עוטפות? כמה כסף? כמה עדינות?

12

לפני הביס הבא אני מצית סיגריה, נח קצת. איני יודע למה, אך אני מוצא עצמי מאפר במרכז הכיפה הכהה. ריח נעים מתפשט בחדר, של קרמל ושל שוקולד נמס. הבדל כבר נתחב פנימה. יש לי מאפרה חדשה.

11

הוא נמעך נעים בין הידיים, במיוחד כאשר משאירים את העטיפה. לאכול אותו אחר כך זו כבר משימה מלוכלכת, הדורשת יותר ליקוק מאשר נגיסות.

10-4

אם מורידים את הביסקוויט, הקרמבו יכול לשמש כנשק בלתי קטלני מושלם, לפיזור הפגנות של אנשי שלומנו, לדוגמא, או כתחליף תעשייתי, ישראלי ומקורי, לעוגת הקצפת במאבקי אנטי גלובליזציה. הוא יושב טוב ביד וקל לכוון אותו. אני בונה לי מטווח, מעמיד את הארגז המתרוקן על צדו כך שפניה של לוליטת הקרמבו משמשים כמטרה. קילוף, תלישת הבסקוויט ביד שמאל, כיוון ואש. פיסות שוקולד וקצף לבן ניתזות על פניה. בחמישי אני מצליח לבסוף לכוון קליעה מדוייקת, ישר לתוך העין. את כבר לא כל כך נקייה עכשיו, מה? הכלב מצליח ללקק חלק מהנתזים. הוא משתעל. מתוק לו מדי.
הנה סצנה בלתי אפשרית מתוך סרט שלא יעשה: עוטפות הקרמבו מחליטות למרוד. חומר הגלם הופך לכלי נשק. בידיהן העדינות כל כך, המתורגלות בליטוף שוקולד, הן משליכות קרמבואים לכל עבר, מפלסות את דרכן מאולם הייצור אל משרדי ההנהלה, משאירות אחריהן שובל של פיסות קצף לבן, חום ותותי פרוטי. קולן יישמע.

3

זה כבר כמעט הסוף. כדור העטיפות שלי הוא בגודלו של כדור טניס. העטיפה היא הערך המוסף של הקרמבו, היא מה שנשאר בסוף, היא ההוכחה שבכלל היה כאן. הקרמבו הוא זמני, העטיפה נצחית.

2

ביס אחרי ביס, בנחישות, בהתמדה, עד הסוף. ואז, לפתע, עולה הבחילה בגרון. ברגע האחרון אני מצליח להגיע אל השרותים, ומי האסלה מתמלאים בנוזל צמיג, לבנבן ועכור.

1

קצת אחר כך, כוס תה ביד, אני מתמודד עם הקרמבו האחרון. שלום לך, נערה צעירה ופתיינית, שלום לך, קצף ביצים, שלום לך, ביסקוויט מעוטר, שלום לכן עוטפות כנועות, שלא ימרדו לעולם. אני לא רוצה לראות אתכם יותר בחיים.