במרתון תל-אביב שלפני הקורונה. לא הלך משהו, אבל בשלב הזה לפחות נראיתי אופטימי.
אני לא איזה רץ גדול ולא מוכשר במיוחד. התאמנתי באתלטיקה בילדותי אבל אחר כך התרחקתי מזה מאוד, וחזרתי לרוץ רק אחרי מות אבי, בשנת 2010, כחלק משבר גיל 40 קיצוני. מאז רצתי 14 מרתונים (אבל מי סופר), והשיא האישי שלי הוא 3:05 (אבל למי אכפת). אני רץ לעבודה וממנה כבר כמה שנים, ומתמודד בכבוד עם הזדקנות הגוף וסדרה של פציעות מעצבנות.
רוב הרשימות, אותן כתבתי במהלך שנות הריצה שלי, משלבות בין האישי לכללי, כי רק על עצמי לספר וכו׳.
אספתי וערכתי את הרשימות האלה לספרון קטן, שעל כריכתו מוטבעת חותמת נעל ריצה, במסגרת ׳דפוס בית׳. הרי גרסת PDF מלאה.
כתבו על כך שאני רץ לעבודה בעיתון ׳דה מארקר׳! מסתבר שזאת אטרקציה, ושאנשים מאוד רגישים בעניין מקלחות. הרי הכתבה בפורמט PDF, לחסרי המנוי.
תגובות
מגניב, גם אני לא רץ מי יודע מה, אפילו פחות.
אבל אוהב לכתוב ולקרוא אחרים.