ארכיון תג: בחירות

בני הארץ

אני קורא עכשיו ספר, ‘The Uninhabitle Earth’, שכתב דיוויד וואלאס וולס, העולם הבלתי ראוי לחיים. כותרת המשנה שלו מבטיחה שהוא עוסק ב-‘Life After Warming’, החיים לאחר שינויי האקלים הצפויים, אבל הדרך לשם רצופה תיאורי קטסטרופות אשר עתידות להתרחש, סבל רב שכבר אין כל דרך למנוע אותו. הנחת היסוד שלו היא שהאפוקליפסה כבר ארעה למעשה, שבני האדם הצליחו לדפוק את כדור הארץ טוב טוב עד כדי כך שהתשובה לשאלת השרדותו של המין האנושי ושל התרבות האנושית אינה ברורה. 

יכול להיות שהלך עלינו, ושהכל ייגמר בעוד זמן לא רב בפרספקטיבה היסטורית. דורות בודדים. נינינו, אם יהיו כאלה, כבר יחיו בגהנום. זה המצב, זו המציאות. לשם העולם הולך. התרחישים המדעיים והפוליטיים האופטימיים ביותר מצביעים על התדרדרות בלתי ניתנת למיתון או עצירה. עוד בימי חיינו יהיה הרבה יותר גרוע. 

במפתיע, ההכרה הזו אינה רק פסימית. אני חש זאת ביתר שאת בימים אלה, מול תוצאות הבחירות ותחושת הדכדוך שהן מעוררות. פרופורציות. ביבי הוא קוריוז, תאב כבוד וכוח, מצליח לשכנע כמה הכל הולך נפלא, וצריך להמשיך בדיוק ככה, חזק ובטוח. 

יאללה יאללה. 

דברים יצטרכו להשתנות, כבר אמרתי את זה? כשפני הים יעלו בעשרה מטרים לא תהיה יותר עזה, ולא תהיה יותר תל אביב, וכל השטויות שאנחנו מתעסקים בהן כעת יראו כמו הסחות דעת שגרמו לבני דורינו לא להתעסק במה שבאמת חשוב, בשרידת החיים עצמם. 

יש מה לעשות עכשיו, דברים שאנחנו חייבים לעצמנו ולעולם בו אנחנו חיים, דברים שאולי יגרמו לאותם נינים לשפוט אותנו פחות בחומרה. יש אתגר אדיר, תרבות של חיים תוך כדי משבר מתמשך שצריך לבנות. אי אפשר למנוע את הסבל שיבוא, אבל אולי ניתן לצמצם אותו. המשימה גדולה מספיק כדי שלכל אחד יהיה בה מקום. 

*

במהלך השבוע שעבר אהובתי החכמה לימדה שיעור שלצורך משימה בו סייעתי לה להמציא מפלגה דמיונית. יצא לנו נחמד, אני חושב, כדוגמא אפשרית לדברים שיכולים לקרות אם באמת צריך לצאת מתוך המלכודת שאנו בתוכה. זו תנועה על-לאומית, משותפת, יהודית-ערבית, גברית-נשית, דתית-חילונית, שמתרכזת באנושי ובמשותף, באהבה לארץ וליושבים בה. פוסטר שלה יכול היה להראות ככה:  

מגניב, לא? הייתי מצביע להם. הייתי מוכן אפילו להיות חלק מהפיכה של רעיון, מפלגה או תנועה כזו מתרגיל מחשבתי למציאות. זה יכול לשנות משהו. 

*

קץ העולם המוכר לנו הוא הזדמנות אדירה שחבל להחמיץ. אין סתירה בין המאבקים העכשוויים לשיוויון ולצדק לבין המאבק האולטימטיבי והמתמשך שיש להשיק למען שרידת הדורות הבאים. אם הדור שלנו יצליח לסמן כיוון ודרך אפשר יהיה לחיות גם בעולם שחלקים ממנו אינם ראויים לחיים, אפשר יהיה לסייע לכדור הארץ לשקם את עצמו, נוכל להזכר כמי שסייעו בבנייה ולא רק בהרס. ביבי? שקד? ליברמן? סמוטריץ׳? אני מחרבן על כולם. יש דברים חשובים יותר לעסוק בהם.

https://www.amazon.com/Uninhabitable-Earth-Life-After-Warming/dp/0525576703

זמן לאומץ

השאלה המיידית ששואלים אותי כשאני אומר שבדעתי להצביע ׳דעם׳ היא אם איני חושש שקולי ילך לאיבוד מאחר והמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. אני כופר בפחד הזה. אין לו מקום עכשיו, זה זמן לפעול, זה זמן לאומץ.

מי שיצביע ל׳דעם׳ צריך לדעת שיכול להיות שלמפלגה לא יהיו חברי כנסת בכנסת הבאה. אם כך יקרה אז חבל, כי אסמא, ניר ודני יכולים להיות חברי כנסת מצויינים, אבל זה לא יהיה סוף העולם, והקול לא ילך לאיבוד אלא ישמע חזק וברור. קולי בבחירות האלה מביע דעה, מבטא עמדה ברורה שחייבת להישמע. ׳דעם׳ מייצגת את העמדה הזו וכל מי שיצביע לה הוא שותף אמיץ לדרך.

אבל לאומץ הזה יש מחיר. בחירה ב-׳דעם׳ היא גם מחויבות לקחת חלק פעיל במה שיקרה אחרי הבחירות, להשתתף בבניית האלטרנטיבה למציאות המכוערת, שלא הולכת לשום מקום. הבחירות הללו הן שלב בתהליך מתמשך. אני חש שהמשך חיי כאן תלוי בהתחייבות הזו.

הדרך השלישית אותה מקדמת ׳דעם׳ היא של מאבק מתמיד בחוסר צדק. זה נובע מאמונה אופטימית בתמיכה הדדית, במכנה משותף שמגשר על לאום, דת, מין או מוצא. שוב, לא להתבלבל: זו לא תמימות אלא אומץ.

רוב מי שחי פה נולד לתוך דפוס חיים שמתוכו נגזרה הזדהותו הפוליטית. המחנות הוותיקים, שמאל, ימין, ערבים, דתיים, מגנים על גבולותיהם, לא מצליחים להתמודד עם מציאות שגוניה חורגים מהחלוקה הזו. אין ברירה. מחנה חדש קורא לדגל את מי שמאס בקיפאון המבוהל של הישן. זה הזמן לאומץ. זה הזמן של ׳דעם׳.

ניצבי כל העולם התאחדו

בשנים האחרונות אני מרגיש כניצב, מי שמשמעות נוכחותו כאן היא של רעש רקע שמטרתו רק להדגיש את הנושא הכללי, את הסיפור העגום שממשיך להתגולל מדחי לדחי.

אני מביע את דעותי, אני שלם, פחות או יותר, עם בחירותי האישיות, מנסה להביא יותר תועלת מאשר לגרום נזק, אבל אין לי שום השפעה או מעורבות בתהליכים ובאירועים שישפיעו בסיכומו של דבר על חיי.

ניצב, כמו עובר אורח סתמי הממוקם בעומק הסצנה, רחוק מהמצלמה, באיזו דרמת מתח מייגעת, נניח, עובר ברחוב שליד בית הקפה, בדרך מאיפשהו לאנשהו, חוסר המודעות שלו לפיצוץ המתקרב ובא הוא שיוצר את האמינות, בסצנה הבאה אולי יתנו לי לגלם גופה, קורבן שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

אבל הדרמה הזו, שאין לה שיאים אלא רק תהומות, אינה חיצונית לגמרי אלי. איני מסתפק בעמדת הקורבן או בפאסיביות ביקורתית. אני מסרב להיות ניצב. אני רוצה לשנות את ההווה הקשה שמקיף ומזעזע את חיי, מקווה ומוכן לפעול למען עתיד אחר מהצפוי. לא מקובל עלי, מעציב אותי להשלים עם זה שיהיה יותר אלים, יותר מפולג, יותר גזעני. לא רוצה את זה ומאמין שכל מי שכן הוא דביל, דפוק בראש.

את המאבק המוגבל שלי אני מנהל בשתי דרכים שמשתלבות זו בזו, הימנעות והזדהות. אני מסרב לקבל תפישות ונראטיבים חד ממדיים ומהותנים, לאומיות גזע ומין ככלי ההגדרה המייידיים של האחר. אני נגד חוסר צדק, אני נגד דיכוי, כל זה מובן מאליו. אני נגד לאומיות, נגד גזענות, נגד סקסיזם, נגד סבל וחוסר צדק כברירת מחדל ׳טבעית׳. אני מזדהה עם מי שחוצה גבולות של הגדרה ברורה, מי שמאתגר את חד המימדיות. אני מזדהה עם מי שעושה דברים בעולם. אני מזדהה עם מי ששואף לטוב, מי שמתמודד עם קשיים, עם מי שאינו מנצל את האחר. אני מעריך אומץ, יוזמה והתמדה.

במדינה המוזרה הזאת השקפת העולם הזו הופכת אותי לדיסידנט, מתנגד להווייה השולטת, אבל גם למאמין במהפכה שתבוא ותשנה את ההווייה הזו את תפישות העולם שבמרכזה.

פעילותי הפוליטית תמיד הייתה מסויגת ומוגבלת. התנדבות קצרה מדי פעם, נוכחות בהפגנות, תרומות מצומצמות למטרות טובות. תוך כדי השתתפות בהפגנות נגד המלחמות ובקיץ המהפכני של 2011 מצאתי את עצמי צועד בתוך הגוש של ׳דעם׳.

בבחירות הקודמות הצבעתי ׳חד״ש׳, אבל קשה לי להמשיך להעניק להם את קולי. המהפכנות שהתבטאה בהקמת ׳עיר לכולנו׳ והפעילות המבורכת והמרשימה כל כך של ׳תאראבוט׳ לא באים לידי ביטוי בהרכב רשימת המפלגה לכנסת ובצורת התנהלותה הפוליטית. השורשים שלה מפוארים, אבל גם חולים. והיא נכשלה מלהיות גשר אמיתי בין יהודים לערבים בכך שהחיבור בין תומכיה הערבים והיהודים נשאר מוגבל. איני מצליח להזדהות עם הקול המפולג שמביעות פעולותיה ועמדותיה, לאומיות ושבטיות ערבית פלסטינית וסוציאליזם ממוסד, פעלתנות פרלמנטרית חסרת מנוח בצד תבוסתנות שמתנחמת בעמדה השולית של ׳המפלגה שצדקה כבר מזמן׳.

׳מרצ׳ היא סקטוריאלית וציונית. איני שייך לסקטורים המזדהים איתה ואיני ציוני.

׳ארץ חדשה׳ היא מיזם טלוויזיה באינטרנט מעניין, וגם ההוכחה שחייבת להיות תקופת צינון משמעותית לחוזרים בתשובה. זו מפלגה מגוחכת ומפחידה, כי אין לה שום קריאה להמשכיות, היא רק פרויקט צדדי בתוך משבר גיל המעבר של מקימיה.

התמיכה שלי ב-׳דעם׳ היא חלק מהבנה שהמאבק, שהזהות הפוליטית שלי, הם מתמשכים, ושאיני מסכים לוותר על הצד המהפכני שבהם. מפלגת פועלים יהודית ערבית שבראשה עומדת אישה שדעותיה מייצגות את שלי ושבין נציגיה אנשים שאני מכיר שנים ומוכן לקבל את הפשרות שהם עושים. מפלגה שעמדותיה ופעילותה איתגרו ומאתגרים את התפישות המקובלות, מפלגה בת הזמן הזה, שקרובה למהפכני תחריר ולתנועת ׳אוקיופיי׳ העולמית.

יכול להיות ש-׳דעם׳ לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות האלה. לא נורא. נראה לי שמתקרבת תקופה של חוסר יציבות שלטונית והבחירות הבאות יכולות להיות קרובות משנדמה. תמיכה משמעותית בה תרחיב את תשתית התומכים בהמשך המאבק. פעילותה של ׳דעם׳ מכניסה מצביעים חדשים למשחק ועלייה בכוחה תחייב היערכות מחודשת שהגיע זמנה בתוך השמאל הלא ציוני. הניצבים עוד ימרדו, ימנעו את האסון המתקרב וישנו את מהלך הסרט, כי הרי יש צדק אחד לכולם.