רץ לעבודה

בחודש וחצי האחרונים אני רץ לעבודה וללימודים. גיליתי שזה לא עניין מסובך מדי ופחדים שהיו לי לפני שהתחלתי הסתברו מוגזמים. בינתיים אני די יוצא דופן. כשחיפשתי מידע על ריצה לעבודה גיליתי להפתעתי שאין לזה הרבה התייחסויות, בודאי שלא בעברית.  חבל, כי זה נראה לי מנהג הגיוני לגמרי, והוא משתלב מצויין בחיי. כשהתחלתי לרכב  על אופניים לעבודה זה היה לא מקובל והיום, לתחושתי, לא מעט אנשים משתמשים באופניים גם ככלי תחבורה, כך שיש לי תחושה שגם הריצה כאפשרות הגעה ממקום למקום (יוממות, התרגום העברי למושג קומיוטינג, זו מילה כל כך מכוערת! זה חבל, כי צריך אותה) תהפוך לפופולרית. אספר על זה קצת.

בית הספר בו אני מלמד נמצא כארבעה וחצי קילומטר (בדרך הקצרה) מביתי. מסלול בין כ- 6 קילומטר, דרך שדרות תל אביב, מוביל אותי לשם בבוקר. זמן הריצה כמעט קבוע, כך שאני יכול לתכנן בדיוק די רב את זמן יציאתי מהבית. אני נושא תרמיל ובו בגדים להחלפה, אייפד שמשמש אותי בעבודתי וכלי רחצה- מגבת, סבון טיולים מרוכז ודיאודורנט. זה לא מאוד כבד, ומתרגלים. אני משתמש בדגם ריצת שבילים של חברת גרגורי. הוא לא מדהים ובקרוב יגיע תרמיל אחר שהזמנתי מחו"ל. אבל לפני חודש וחצי הוא היה נראה לי הרבה יותר כבד ממה שהוא עכשיו. בבקרים הקרים אני לובש מעיל ריצה, כפפות וכובע. במשך הדרך אני פושט אותם וקושר אותם לתיק. בבית הספר, למזלי, יש מקלחת סבירה, ואני מספיק להתארגן בזמן ומגיע אל השיעור רחוץ ורענן. קצב הריצה אינו מהיר במיוחד. לרוב ריצה זו משמשת לי לצורך שחרור והרגלת הגוף לתנועה. אני מנסה לשים לב לסגנון ולא לאמץ כלום. השדרות והמדרכות ריקים כמעט בבוקר. סוחט המיצים ברחוב הרצל ואני מחליפים הנדת ראש לשלום. אחרי רבע שעה של ריצה חם, והגוף כבר זז לבד.

בחזרה מבית הספר אני יכול לבחור אם להאריך את המסלול או לקצרו. לעיתים, בהתאם לכמה שהיום היה קשה ולרצון שלי להתייחס לריצה לא רק כצורת תחבורה אלא גם כתכנית אימונים, אני מוסיף משחקי קצב לריצה. אני מגיע הביתה רעב אבל לא הרוס. הדרך חזרה חופפת את שעת האיסוף מצהרוני גני הילדים. רוכבי אופניים, שפעם הייתי חלק מהם, הם סכנה גדולה יותר ממכוניות. אבל המדרכות אפשריות לריצה זהירה, והרחוב מעניין. קצב הריצה בתוך העיר משתנה, עירני ומותאם אליה. כרץ, אין לי שייכות ברורה, לא להולכים, לא לרוכבים. זו עמדה מעניינת ומאתגרת, אבל הדבר הכי חשוב בה זה להיזהר. אז אני רץ בזהירות, משתדל לא להסתכן ולא לסכן. ולא להתעצבן, אתגר שבו אני עומד רק לפעמים.

פעם או פעמיים בשבוע אני רץ לאוניברסיטה, תשעה קילומטרים (בדרך הקצרה). לשם אני רץ  דרך הים, הנמל, ופארק הירקון, במסלול של כ- 11 קילומטר. הריצה הופכת אותי, להרגשתי, למרוכז ורגוע יותר. זה זמן נפלא למחשבה. אני סוחב בתרמיל כיסוי גשם ומעיל גשם ובינתיים תנאי מזג האוויר לא הקשו עלי במיוחד. לפעמים קצת קר, לפעמים קצת חם, לפעמים קצת רטוב. לא נורא. מים אני שותה בברזיות בדרך, למרות שתמיד יש איתי בקבוק חצי מלא. העלייה לרמת אביב היא אתגר נחמד. הקצב שלי משתפר מריצה לריצה. גם באוניברסיטה יש מקלחות, שהושקו בתרועת יחסי ציבור מרשימה. רכשתי לי מפתח באגודת הסטודנטים ואני, להרגשתי, המשתמש היחיד בהן. אני משאיר שם את בגדי הריצה שמספיקים להתייבש כמעט לגמרי עד שאני צריך ללבוש אותם שוב. מרק ושוקולטה הם קומבינציית תזונה לא רעה, שבזכותה הריצה חזרה אינה קשה במיוחד. היא כבר בחושך, ואני חובש כובע מצחייה עם פנסון מהבהב שרכשתי בברוקס מרתוניה. בת הזוג שלי נוסעת לאוניברסיטה בתחבורה ציבורית. המסע שלה לשם ובחזרה ארוך ומסובך מזה שלי.

בסך הכל, בשבוע מלא, אני רץ כך כ- 70 ק"מ, בעשר ריצות. שוב, לא נורא. אני מרגיש שהגוף של התחזק מכמות הריצות הזו, ושרמת הבסיס שלי כרץ – ובעיקר היכולת לעמוד במאמץ, עלתה מאוד. בתקופה הקרובה אני מתכוון להשתמש בריצות הללו כבסיס לתכנית אימונים למרתון תל אביב הקרוב, ולהוסיף להן ריצה ארוכה בסוף השבוע ואימון הפוגות או קצב בימים בהם איני לומד או מלמד. אני מתאר לעצמי שאגיע לכ- 120 ק"מ בשבוע בשבועות השיא של האימונים. זו העצימות המקובלת לתכניות אימונים למתקדמים למרתון. זה יהיה המרתון השלישי שלי, וקבעתי לעצמי זמן מטרה יומרני, שאני חושב שנמצא בתחום האפשרי עבורי. אבל חסר לי בסיס בריצה. התחלתי מהר מדי והגוף שלי עדיין בתהליכי השלמה עם השינוי שכפיתי עליו. כמות ריצות גבוהה בקילומטראז' נמוך אמורה לסייע לי להיות קשוב לגוף ולהקטין את הסיכוי לפציעה. אני עושה פילאטיס פעם – פעמיים בשבוע, וזה גם כיף וגם משלים ומפצה על חלק מנזקי הריצה. ברור לי שזה שהריצה חיונית לי כאמצעי תנועה ולא רק כתחביב עוזר לי לשמור על עצמי.

וחוץ מזה, יש עוד טובות הנאה. תופעה כיפית במיוחד היא שהזמן הלוקח להופעת 'סוטול הרצים' – תחושת האופוריה הקשורה לכימיקלים אותם מפריש המוח בעקבות הריצה – זמן זה התקצר מאוד. אולי בעקבות זה אני רגוע יותר. גם השינה שלי השתפרה. ואני שותה פחות. אני בכושר מעולה, טפו טפו טפו.  דבר לא רע, הריצה הזו. פתאום זה נראה לי טבעי לגמרי, שאני רץ. גם אחרים למדו לקבל את זה כמובן מאליו. תלמידים בכל מקרה ממציאים דמויות חדשות למורים שלהם. מהמורה המוזר, זה שרוכב על אופניים לבית הספר, שותה בלילות, מעשן בשרשרת וישן על מקרר הפכתי למורה המוזר שרץ לבית הספר ורודף אחרי מעשנים. עבור רובם, החלק השני של המשפט הוא בכל מקרה חסר חשיבות. טוב שכך. בת זוגי מבינה אותי ומקבלת את שגיונותי. בורכתי.

אחת העצות הטובות בספר "Lore of Running" מתייחסת לצורך לאזן בין הריצה לחיים. טים נוקס ממליץ לשמור בסוד כמה הריצה חשובה לך, ולשלב אותה ככל הניתן בהרגלי חייך. הריצה לעבודה מאפשרת לי להעמיק ולחקור עוד את יכולותי כרץ חובב בלי להיות יותר מדי 'ספורטאי'. בשלב זה בחיי, רק כשנה וחצי מאז הפסקתי לעשן, רק כשנה מאז התחלתי לרוץ, יש משהו בכותרת הזו שעדיין מרתיע אותי. אני עדיין מחפש את דרכי, מנסה לגבש את צורת החיים העתידית שלי. איני יודע אם ארוץ מרתונים בעוד מספר שנים. יכול להיות שההישגיות תבוא על סיפוקה, יכול להיות שאגלה שמחוייבות רצינית לריצה כבר לא מתאימה לי. אבל אני חושב שכבר לא אוותר על הרצון להמשיך להיות אדם רץ ממקום למקום. אני חושב שגיליתי את דרך התנועה המועדפת עלי.

אתר ריצה לעבודה אמריקאי: http://theruncommuter.net/

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורטל קרן  On 19/12/2011 at 12:33 am

    מה שאתה מדבר עליו מכונה בביטוי /מושג האקדמי active commuting קרי הגעה ליעד מסוים יומיומי באמצעות כלי תחבורה פעיל כמו אופניים או הליכה ברגל, ויש שמחשיבים את הנסיעה באוטובוס גם כן ככלי תחבורה פעיל….מחקרים בתחום זה מכל העולם החלו נעשו בעשור שניים האחרונים….

  • עידו  On 19/12/2011 at 4:14 pm

    היי אורי,
    גם אני מגיע לעבודה וחוזר ברגל. לעיתים בריצה, לעיתים בהליכה. אצלי המרחק הוא קצר יותר (כ-2 ק"מ), ואני מאריך את הדרך על מנת להגיע לאימון הרצוי. בפעמים הבודדות שאני נאלץ להגיע לעבודה באוטו, חבל לי מאוד שאין לי את זמן האיכות הזה, בבוקר ובערב.
    אני משתמש בטכניקת מנהלה שונה משלך, עקב העובדה שאני משלב הליכות. יש ימים שבהם אני מגיע לעבודה כשאר בתיק יש ציוד ליותר מיום אחד. זה מאפשר לי לרוץ חזרה הביתה "על פארש" (לוקח איתי רישיון, פלאפון מפתח ושטר של מאה שקל- נכנס בכל כיס של מכנסי ריצה), וגם לרוץ בבוקר לעבודה באותו אופן. ככה אני יכול להנות מאימונים נטולי תיק, על חשבון זמן ההגעה לעבודה.

  • נועם  On 19/12/2011 at 6:47 pm

    כל הכבוד!
    וכמה קושיות:
    סוחב איתך נעליים להחלפה, או מסתובב עם נעלי הריצה (הרטובות, יש לציין)?
    לוקח עוד סט בגדי ריצה לחזור, או משתמש שוב באלו מההלוך (כנ"ל)?

  • uriyoeli  On 19/12/2011 at 7:50 pm

    תודה על התגובות.
    המלצות שקראתי מסתכמות בכך שצריך למצוא רוטינה אישית שמתאימה לתנאים הספציפיים במקום העבודה. חלק מהרצים נוסעים ברכב או בתחבורה ציבורית לעבודה באחד מימי השבוע ומביאים לשם תיק ובו נעליים להחלפה ובגדי ריצה נקיים. טכניקת המנהלה אותה מתאר עידו גם היא מומלצת.
    הנעליים הן אכן בעיה עבורי. בימים גשומים (שהיו מעטים להפגיע, בינתיים) לקחתי איתי זוג נעליים להחלפה (יש לי זוג של מארל טרייל גלאבס, שמתקפלות למימדים אפסיים). בינתיים קר מספיק כדי שהנעליים לא ירטבו יותר מדי מזיעה, והחלפת גרביים מספיקה לי. אבל אני חושב שאדאג לזוג נוסף שיחכה לי בעבודה, לכל מקרה.
    לגבי הבגדים – יש לי מקום לתלות אותם לייבוש, ובינתיים זה בסדר. לקחתי לפעמים חולצה ארוכה נקייה ומכנסיים ארוכות לימים בהם חזרתי בלילה קר. אבל שוב – ההמלצה המקובלת היא להביא תיק ולאחסן בו בגדים להחלפה, ולחדש את תכולתו מדי פעם.

  • דני  On 21/12/2011 at 6:53 pm

    אני חושב שאחת ההמצאות הטובות ביותר לחבר'ה כמונו שאוהבים ריצה הן המטליות הלחות. גם כשאין מקלחת בהישג יד, ב-5 דק' אפשר לעשות עם המטליות הלחות יופי של מקלחת. גם נעלי ריצה אפשר לנקות ולבשם. למי שרץ, יודע כמה הנעליים עלולות להסריח, לא רק הגוף לאחר ריצה 🙂

  • דני  On 08/02/2012 at 3:41 am

    יאללה, אם אתה כבר בכושר בוא לרוץ איתנו באירוע עד לאירוע בואו להתאמן איתנו באירוע חצי מרתון פרארק הירקון

  • Sharon Prusak  On 22/06/2012 at 11:49 pm

    היי האם אתה רץ עם האייפד בתיק . האם אין נזקים לאייפד מטלטול וחום בתוך התיק ?

  • uriyoeli  On 23/06/2012 at 12:50 am

    אני משתמש בכיסוי מעטפת שקצת מבודד מזעזועים, ובחורף עטפתי אותו גם בשקית טיולים נגד רטיבות. בנוסף אני מקפל חולצה בתחתית התיק, והבגדים שאני סוחב איתי גורמים לכך שהטלטול הוא מינימלי. בינתיים הכל בסדר.

  • עידו  On 10/09/2013 at 11:55 am

    שלום אורי,
    רציתי לשאול באיזה תיק אתה משתמש.
    אני שוקל לשלב ריצות לעבודה עם תיק, ושוקל לרכוש תיק לזה.
    רשמת בפוסט שרצת עם תיק לא משהו של גרוגרי והחלפת לתיק אחר. אפשר פרטים?
    תודה!

    • uriyoeli  On 10/09/2013 at 3:12 pm

      אני משתמש כרגע בשני תיקים – gregory miwok – תיק בנפח 18 ליטר, שיש בו אפשרויות אחסון גמישות – שני תאים + תא רשת אחורי מתרחב ורצועות מתיחה צידיות – זה תיק נוח יחסית אבל טיפה מסורבל ובעל גב שטוח, כך שבקיץ קצת חם לרוץ איתו. התיק השני – deuter speedlite 15 – בנפח 15 ליטר, קל מאוד אבל בנוי היטב, בעל תא מרכזי, תא לחפצי ערך ותאי רשת בצד, שמערכת הגב שלו מאווררת יותר מהגרגורי. אין לי אותו הרבה זמן, אבל בינתיים אני מרוצה – יש בו משהו פשוט וטוב (והוא גם היה זול משמעותית מאופציות אחרות שבדקתי – הזמנתי אותו מאמזון). אני מתכוון לנסות רוטציה בין התיקים ברגע שיתקרר קצת. אולי אפרסם מחוויותי בהמשך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: