הכלב שלי מת

אני מנקה את הבית לקראת פסח, מטאטא את השערות של פפ מהמקום בו היה המרבץ שלו. לא אצליח להיפטר מכולן. הן דביקות ועקשניות.
אתמול בלילה הוא מת כאן, כשהיד שלי המונחת עליו עוזרת לו לוותר, לשקוע. הוא מת יפה, רגוע ושלו, שבע ימים. חפרתי לו קבר בפינה הצופה על הכניסה לבית שבו עברו חייו. יותר מחמש עשרה שנים שאנחנו גרים כאן יחד, וזהו, אין יותר, נגמר.
כלב טוב היית, פפ. נכנסת לתוך חיי במקרה, והיית החלק היציב ביותר בהם. האופטימיות שלך השלימה אותי.
צילמתי אותך קצת בימים האחרונים, ודרך זה גיליתי כמה אתה זקן. עד לפני כמה זמן עוד אפשר היה להתבלבל. היית בלונדיני, ושיערות השיבה השתלבו יפה בפרווה. אפילו בצליעה שלך, שריד לתאונה שעברת לפני יותר מעשר שנים, היה משהו חינני. אבל לקראת הסוף זה הפך קשה. אני חושב שמתת בזמן.
שעון החיים השונה של האדם והכלב, שלי ושל פפ, מתסכל, לא הוגן. אני רגיל מאוד אליך וקשה לי לחשוב על היעדרך.
אני שוטף ומניח לייבוש את קערת האוכל. היא תשמש את הכלב הבא שלי, שלא יהיה כמוך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נינה  On 29/03/2010 at 11:17 am

    עצוב לאבד חבר כזה.
    משתתפת בצערך

  • דפנה לוי  On 29/03/2010 at 12:57 pm

    שלנו לבעלי החיים ובחזרה – מוזר ומופלא שהיא מתקיימת בין שני מינים שאין להם אפילו שפה משותפת. תודה ששיתפת, ומקווה שיש לך המון זיכרונות חמים ממנו.

  • ח ל י  On 29/03/2010 at 3:33 pm

    משתתפת.

    היום לקחתי ת'זקיינה לרופא ופחדתי שלא תחזור איתי הבייתה. ….

  • יוסי דר  On 30/03/2010 at 8:44 am

    ת.נ.צ.ב.ה.

  • דרור פויר  On 31/03/2010 at 12:34 pm

    מצטער לשמוע, צ'יף. אחלה גבר היה פפ. כלב כלב. אזכור אותו צעיר, יפה ונמרץ. כשראיתי את הוידיאו שלו ששמת נזכרתי שלפני המון שנים היית בחול או משהו ובאתי להוריד אותו. יכול להיות שזו עדיין אותה הרצועה? בכל מקרה, הוא היה מושך כמו פסיכי. היה לו כוח, לכלב. והוא תמיד היה מאוד מצחיק. כשראיתי אותו בקושי עולה במדרגות ישר נזכרתי, אתה יודע, וכל זה. כולל דמעות.
    אחלה כלב היה. אמבה מקבלת אותו עכשיו בשערי גן העדן ושניהם צולעים אל עבר השקיעה

  • memurmarot  On 10/04/2010 at 12:17 am

    כמה כואב לאבד חבר שכזה.
    😦

  • אביאל  On 31/07/2011 at 1:53 am

    היום שלי מתה הייתה איתי מגיל 6 עד עכשיו גיל 18 אני מחשיב עצמי אדם חזק ולמרות זאת התמוטטתי, בכיתי כמו ילדה קטנה אני כל כך מתבייש בעצמי אפילו על דודה וסבא שלי שניפטרו לא בכיתי ככה והדבר שהכי ארס אותי שיכלתי לעשות משהו בנידון ולתת לה ליחיות עוד כמה חודשים טובים אבל הייתי עיוור עצלן ואדיש לכל מה שקורה כל היות שיצאתי מהבית אחרי שקברתי אותה דמיינתי אותה עדיין ליד המלונה , אני יודע שאני טיפש אף אחד לא צריך להגיד לי אבל בבקשה תעזרו לי אוליי איזה נחמה או עצה נפשית אודה לכם מאוד ומשתתף בצערכם אם כלבכם נפטר גם כן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: