השר שרנסקי נאם היום, בהלוויית רותם מוריה, תלמידי לשעבר. כל כך הרבה שנים בארץ והמבטא עדיין לא נשחק. הוא היה נציג הממשלה, ואמר מילים שחוקות, ממהר לנכס את המוות הזה, להכניסו להקשר ציוני הולם, פותח בהתנצלות הצפויה, לא הכרתי את רותם, אבל…
אני הכרתי אותו קצת, ואני שמח על כך.
הוא היה חלק מכיתה שאהבתי מאוד, חבורה מיוחדת שלימדה אותי המון. רותם היה אחד מהבעייתיים, אוהב קולנוע ומבריק, דעתן, יוצא דופן גם בתוך קבוצה של מיוחדים. הוא עיצבן אותי מאוד והוא שימח אותי מאוד.
אני קורא את הפסקה האחרונה. שלוש פעמים מאוד, ופעם אחת המון. זה ככה. זו הייתה תקופה קיצונית, ואני חושב שדווקא לו הצלחתי לעזור לצלוח אותה. את סרט הגמר שלו הוא עשה כנגד כל הסיכויים, במאבק הירואי של מישהו שהיה עד אז כמעט דחוי, סוג של הבטחה מוחמצת. זה היה ניצחון מפואר. מתוך הדרמה הנואשת של גיל ההתבגרות, שהיה נדמה שהוא שקוע בה עד צוואר, הוא הצליח לחלץ קומדיה מבריקה ופשוטה, דיאלוג של שני נערים על ספסל, ציני וחד, יפה נורא. מבריק, באמת. זוהר כמו יהלום. זה היה סוף טוב לתקופת לימודים לא קלה, וזה שם את הקשיים בפרופורציה.
מאז הוא היה תלמיד לשעבר שלי, ואני מורה לשעבר שלו. נפגשנו מדי פעם, במסיבות, בבאר, ברחוב. בשיחות קצרות של עדכון הוא סיפר לי שהוא עובד בהייטק, ושיום אחד עוד יעשה קולנוע. אבל אני לא חושב שזה היה תסכול אמיתי. אני חושב שהייתה בו גאווה מוצדקת, לא יהירה. הוא שפע נעימות וטוב לב. ניכר שהוא נהנה מהמצב הזה, מלגלות את מנעמי התפקוד, העמידה במשימות. נראה היה לי, מרחוק, שטוב לו.
אחרי השר ונציג העירייה דיבר חבר של רותם, אוהב והמום. הוא הכיר אותו באמת, ותיאר דמות מלאה, שהחוסר שלה רק מתחיל לכאוב. העצב שלו, ושל המשפחה, ושל האנשים שהמשיכו לעמוד סביב הקבר עד אחרי שהחשיך, חידדו אצלי את תחושת הבזבוז וההחמצה על המרחק הזה, ששמרתי. לא היכרתי אותו מספיק.
-
עמודים
-
רשומות אחרונות
- טייפר
- פעם, פה – חילקתי ספר בחינם
- פעם, פה.
- ביברס – גם כשאתה אריה זה לא יפה לשחק עם האוכל
- היהודי שניצח את מלחמת העולם השנייה – על השנאה
- בוסטון, המרתון העשירי שלי
- אבירי האיסלאם מול שליטי העולם
- המלך הקדוש מושפל בעיר המנצחת
- גברים לוחמים – רינו, השטן משאטיון
- קרני חיטין
- במקון סרטון ויראלי
- שק של נתעבים
- זה הסתיו
- משהו קצת דפוק
- גן עדן פה
- יש בצורת, התחלנו.
- הזכות לתנועה
- שישרף הכל
- שישרף הכל
- רגעים בעתיד אפשרי (5)
-
מדורים
Uncategorized אופניים אמריקה אקטיביזם גוף ראשון דיבורי אלתר נתיב היסטוריה וכל זה זכרונות מעשור אבוד חתולי המזח טון מלומד, כאילו שאני יודע משהו טקסטים ישנים יומן כל הכבוד לצהל כתבות מגזין כתבות שפורסמו במגזין 42 מעלות מאמרים מורה, מי היה מאמין סיפורים קצרים סיפורי שכונה עדכונים ומנהלות על המרחב עתיד אפשרי פלורנטין נלחמת פעם, פה. צלבנים מונגולים וכל הגאז׳ הזה פרוזה קטעי יומן ריצה ואופניים ריצה וירקות רעש -
מונחי מיון
אובדן אופניים אורי יואלי אזור תעשייה לשעבר אלימות אלכוהול אלנבי אמסטרדם אמריקה אקדמיה בחירות בילעין גועל נפש גזר דין מוות גיטרה גלות דיסטופיה דן דעם הארוארד הוראה הזמנה היסטוריה הרצאה התמכרות וידאו זיונים זכרונות זעם חזיונות טבח טיוטה יואלי יומן ירושלים כיבוש מאבק מאמר מה עשיתי בחופש הגדול מוזיקה מונגולים מחאה מכות מלחמה ממלוכים ממלכת ירושלים מרתון נהיגה נכבה סיפור סמים ספר סרטן עבודה עישון עצוב עתיד אפשרי פוי פוליטיקה פלורנטין פפ פציעה צבא צלבנים קטסטרופה קצר קרני חיטין רחוב ריצה ריצה לעבודה שואה שכונה תל אביב תל אביב - יפו תלמידים -
Blogroll
-
אני קורא אותם
-
כתבות מגזין
-
ספרים שפרסמתי למכירה ברשת
-
רשימות - נמל הבית של האתר
-
תגובות אחרונות
ארביב יוסי על גזר דין מוות לשכונה אורנה על שוליים. דרום תל אביב, צפון… יפתח מזור על שורשי הדימוי של פלורנטין משאבות ופטנטים… על מראה מראה שעל הקיר לינקים ספרותיים לסוף… על פעם, פה – חילקתי ספר…