חזרתי עכשיו מסיבוב קפה ולימונדה בבית הקפה, שם נתקלתי בגיליון יולי של המגזין 42 מעלות. יש לי שם כתבה, כלומר, שמי חתום ליד אחד הטקסטים, אבל אני חש בצורך להתנצל על התוצאה הסופית, השונה מאוד מכוונותיי הראשוניות. הטקסט נערך ושונה, דבר לגיטימי, שמה של הורם, גיבורת הסיפור, הוסב לחורם, כנראה כדי שיהיה קל יותר לקריאה, משהו הלך לאיבוד, אבל זה לא העיקר.
אל המאמר, שגרסא מלאה יותר שלו ניתן למצוא בפוסט הקודם שפורסם כאן, צורף איור קומיקסי באופיו, שצויר על ידי הילית שפר. גבר “מזרחי”, חובש תרבוש (פריט אופנה בו החלו להשתמש רק במאה ה 19, שלוש מאות שנה אחרי הזמן בו מתרחש הסיפור, אבל למי איכפת) בעל שפם מפואר ושפתיים משורבבות כורע בצד מיטת אהבים, מציע שרשרת זהב לכוסית בלונדינית ומצובעת הרומזת לו באצבעה שיבוא כבר לזיין אותה, רצוי חזק. מאוד סקסי, לא? מאוד אוריינטאליסטי. אני מתנצל ומתבייש. סולימאן המפואר/ נותן החוק, המתואר במאמר, היה מוסלמי אדוק, משורר רגיש, ואחד מהמנהיגים החשובים ביותר בהיסטוריה. הורם, שפחתו ואישתו, הייתה עדינה ומלאת הדר, לא כוכבת פורנו. הכתיבה ההיסטורית וההתייחסות לאימפריה העוסמאנית ולמזרח התיכון סבלו רבות מהגישה האוריינטאליסטית המתנשאת והגזענית, ומתחילות להשתחרר מהכלא הזה רק לאחרונה. אוסף הקלישאות התרבותיות שהודבק ל “תורכים” ול “ערבים” הוא מבחיל ומוטעה ברובו. לא חשבתי שאמצא טקסט שאני חתום עליו בכפיפה אחת עם משהו שלוקה במחלה נגדה ניסיתי לצאת. ניסיתי לכתוב היסטוריה קלה לעיכול וצבעונית במידה, אבל היסטוריה. מה שנשאר זה גבב מילים ומסרים שאיני עומד מאחוריהם. סליחה.
ושוב, תמונתה של הורם, המופיעה על שולחן העבודה שלי. יש בה משהו, לא?
ועוד אחת. בכלל לא כוכבת פורנו, אבל דמות היסטורית מרתקת.
וסולימאן, הסולטן המפואר.
