הצהרת כוונה

אני חושב שאני הולך לעשות את זה, מאמסטרדם לאיסטנבול באופניים. זה נראה לי דבר שראוי לעשותו. מדובר ברכיבה של 3500 – 4000 ק”מ, להערכתי הבלתי בדוקה מספיק, מה שאומר 35 – 40 ימי רכיבה, בממוצע של 100 ק”מ ליום. בתוספת ימי המנוחה ההכרחיים המסע יארך כחודש וחצי. אצא אליו אחרי הבחינה האחרונה, בעוד יותר מחודש, מה שמשאיר מספיק זמן להתכוננות ולאימונים.
יש לי ניסיון מסוים, כבר עשיתי מסע דומה, קצר יותר, לפני שנתיים. בחלקו הראשון רכבנו, שני אנשים, בין וינה לאמסטרדם, בחלקו השני רכבתי לבד מקופנהגן לברמן. זו חווייה פיסית מאוד, מן הסתם, אך לא רק. האוהל והאופניים הם הבית, הגוף הוא המנוע שדוחף את הבית הזה בין נקודות החנייה, דרך עולם בלתי מסונן. הדבר היחיד המפריד בינך לבין הקרקע זה שני הסנטימטרים של הצמיג. עליות, רוח, שמש, גשם, אתה רוכב מול כולם, והמוח, והאני, הם מה שגורם לא לעצור גם כשכואב וקר ובודד, אך גם מה שעלול לגרום לוותר. הרי אף אחד לא מכריח אותי לעשות את זה, ובשביל מה זה טוב בכלל, כל הסבל הזה.
להתכונן. מה זה אומר. לשפץ את האופניים, לאסוף את הציוד שיעשה את זה קל יותר, לתכנן מסלול, לקנות כרטיס. יש לי חנות אופניים קבועה – “סלאלום”, והם היו נחמדים אלי מאוד, בינתיים. זה אפילו לא יהיה יקר מדי. בשנים האחרונות אני משתדל לקנות מדי פעם פריטי ציוד טובים, ואלו נוטים להישמר לאורך זמן. זה יהיה בסדר.
בקשר למסלול, כרגע הוא בגדר תכנון כללי, ויש בו ארבעה חלקים: אמסטרדם – בזל, בזל – וונציה, וונציה – בלגרד, בלגרד – איסטנבול. כחצי מהדרך לאורך נהרות, מה שהופך את הרכיבה לקלה יותר, אבל יש גם הרבה הרים בדרך, כולל את האלפים. הבטחתי לעצמי שאם יהיה לי קשה מדי אקח רכבת שחוצה אותם. הרבה אירופה אראה בקיץ הזה, על כל נופיה ותרבויותיה.
ברוב המסע אשן באתרי קמפינג. זה זול יחסית, ויש מקלחת. אני רק מקווה שיהיו בהם פחות קרוונים מאשר באתרים שבגרמניה. יהיה בסדר.
בקשר לאימונים, הכושר הבסיסי שלי סביר, אם כי לא טוב מספיק עדיין. עד הנסיעה עלי להגיע למצב בו רכיבה רצופה של 60 ק”מ לא תהיה טראומה פיסית אלא הרגל. צריך גם לאכול טוב, ולא לעשן או לשתות יותר מדי. החלק הזה הוא המסובך ביותר בתוכנית ההכנות.
אתמול רכבתי לראשונה עם קליטים – כאשר הנעליים מחוברות לדוושות. זה נחמד. ככה המנוע והמכונה משולבים בצורה היעילה ביותר, הופכים למכשיר אחד. טוב לי להיות חלק ממכשיר בקיץ הזה, משומש אבל עדיין סוחב. אני רוצה לא להיות כאן לזמן מה, להרפות מהיומיום, מכאבי המציאות, להיות קצת נווד. בהצלחה לי.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דנה   ביום 12/06/2004 בשעה 4:00 pm

    יופי של תוכנית לקיץ. תבלה המון.

  • קורינה   ביום 12/06/2004 בשעה 6:22 pm

    כל הכבוד.

  • נווד   ביום 12/06/2004 בשעה 8:32 pm

    רעיון מעולה.
    בהצלחה לך.

  • עדי סברן   ביום 21/06/2004 בשעה 1:39 am

    הכיצד מאחים שיברון לב?
    בעזרת הפסקת עישון
    ועשיית התעמלות.

  • בשבריריות הקלה   ביום 26/06/2004 בשעה 2:35 pm

    של הלב, עד כמה שיצא לי לנסות בכולופן, מתבצע דווקא על ידי עישון אובססיבי. אין כמו עשן למיצוי תחושת הנוירוזה.
    ואולי אני לא לגמרי בקטע של איחוי?
    אופניים ורכיבה לעומת זאת, זה אחלה מזור שבעולם.
    תחושת חופש ותנועה

  • גלעד סרי לוי   ביום 02/05/2008 בשעה 6:08 pm

    נסעת?
    חזרת?

%d בלוגרים אהבו את זה: