אני חושב שאני הולך לעשות את זה, מאמסטרדם לאיסטנבול באופניים. זה נראה לי דבר שראוי לעשותו. מדובר ברכיבה של 3500 – 4000 ק"מ, להערכתי הבלתי בדוקה מספיק, מה שאומר 35 – 40 ימי רכיבה, בממוצע של 100 ק"מ ליום. בתוספת ימי המנוחה ההכרחיים המסע יארך כחודש וחצי. אצא אליו אחרי הבחינה האחרונה, בעוד יותר מחודש, מה שמשאיר מספיק זמן להתכוננות ולאימונים.
יש לי ניסיון מסוים, כבר עשיתי מסע דומה, קצר יותר, לפני שנתיים. בחלקו הראשון רכבנו, שני אנשים, בין וינה לאמסטרדם, בחלקו השני רכבתי לבד מקופנהגן לברמן. זו חווייה פיסית מאוד, מן הסתם, אך לא רק. האוהל והאופניים הם הבית, הגוף הוא המנוע שדוחף את הבית הזה בין נקודות החנייה, דרך עולם בלתי מסונן. הדבר היחיד המפריד בינך לבין הקרקע זה שני הסנטימטרים של הצמיג. עליות, רוח, שמש, גשם, אתה רוכב מול כולם, והמוח, והאני, הם מה שגורם לא לעצור גם כשכואב וקר ובודד, אך גם מה שעלול לגרום לוותר. הרי אף אחד לא מכריח אותי לעשות את זה, ובשביל מה זה טוב בכלל, כל הסבל הזה.
להתכונן. מה זה אומר. לשפץ את האופניים, לאסוף את הציוד שיעשה את זה קל יותר, לתכנן מסלול, לקנות כרטיס. יש לי חנות אופניים קבועה – "סלאלום", והם היו נחמדים אלי מאוד, בינתיים. זה אפילו לא יהיה יקר מדי. בשנים האחרונות אני משתדל לקנות מדי פעם פריטי ציוד טובים, ואלו נוטים להישמר לאורך זמן. זה יהיה בסדר.
בקשר למסלול, כרגע הוא בגדר תכנון כללי, ויש בו ארבעה חלקים: אמסטרדם – בזל, בזל – וונציה, וונציה – בלגרד, בלגרד – איסטנבול. כחצי מהדרך לאורך נהרות, מה שהופך את הרכיבה לקלה יותר, אבל יש גם הרבה הרים בדרך, כולל את האלפים. הבטחתי לעצמי שאם יהיה לי קשה מדי אקח רכבת שחוצה אותם. הרבה אירופה אראה בקיץ הזה, על כל נופיה ותרבויותיה.
ברוב המסע אשן באתרי קמפינג. זה זול יחסית, ויש מקלחת. אני רק מקווה שיהיו בהם פחות קרוונים מאשר באתרים שבגרמניה. יהיה בסדר.
בקשר לאימונים, הכושר הבסיסי שלי סביר, אם כי לא טוב מספיק עדיין. עד הנסיעה עלי להגיע למצב בו רכיבה רצופה של 60 ק"מ לא תהיה טראומה פיסית אלא הרגל. צריך גם לאכול טוב, ולא לעשן או לשתות יותר מדי. החלק הזה הוא המסובך ביותר בתוכנית ההכנות.
אתמול רכבתי לראשונה עם קליטים – כאשר הנעליים מחוברות לדוושות. זה נחמד. ככה המנוע והמכונה משולבים בצורה היעילה ביותר, הופכים למכשיר אחד. טוב לי להיות חלק ממכשיר בקיץ הזה, משומש אבל עדיין סוחב. אני רוצה לא להיות כאן לזמן מה, להרפות מהיומיום, מכאבי המציאות, להיות קצת נווד. בהצלחה לי.
-
תפריט ראשי
-
רשימות אחרונות
-
מדורים
Uncategorized אופניים אמריקה אקטיביזם גוף ראשון דיבורי אלתר נתיב דפוס בית היסטוריה וכל זה זכרונות מעשור אבוד חתולי המזח טון מלומד, כאילו שאני יודע משהו טקסטים ישנים יומן כל הכבוד לצהל כתבות שפורסמו במגזין 42 מעלות למה לרוץ מאמרים מורה, מי היה מאמין סיפורים קצרים סיפורי שכונה עדכונים ומנהלות על המרחב עתיד אפשרי פלורנטין נלחמת פרוזה צריך לדבר על הרבי קטעי יומן ריצה ואופניים ריצה וירקות רעש -
תגיות מיון
אובדן אופניים אזור תעשייה לשעבר אימפריאליזם זה גועל נפש אלימות אלכוהול אלנבי אמסטרדם אמריקה אפריקה אקדמיה אריות אריות אוכלי אדם בריאות זה גועל נפש גבריות גועל נפש גוף גזר דין מוות דיסטופיה דן הוראה היסטוריה הנה באה הרכבת הרבי מבכרך התמכרות התניידות בריצה וידאו זיונים זכרונות ז׳בוטינסקי יואלי יפו כיבוש מאבק מאמר מה עשיתי בחופש הגדול מוזיקה מורה מלחמה מלחמת העולם ממלכת ירושלים מרתון נכבה נתניהו סיפור סיפורי שכונה ספארי סרטן עבודה עישון עצוב עתיד אפשרי פאטרסון פוי פוליטיקה פילים פלורנטין פפ צבא ציד ציונות צייד צלבנים קורונה קטסטרופה קצר רחוב ריצה ריצה לעבודה שכונה שכונת מכבי שכונת צריפי פלורנטין תל אביב תל אביב - יפו תלמידים -
חיפוש באתר
-
לעקוב אחרי
הצטרפו ל 76 מנויים נוספים -
תגובות אחרונות
Nico C על מה עשיתי בחופש הגדול Uri Yoeli על חצי שנה פצוע (כולל וידאו) @cactusbavarius על חצי שנה פצוע (כולל וידאו) GeorgVon1 על הפיל שבחדר: גרסאות PDF ו-EPUB… GeorgVon1 על הפיל שבחדר: גרסאות PDF ו-EPUB…
תגובות
יופי של תוכנית לקיץ. תבלה המון.
כל הכבוד.
רעיון מעולה.
בהצלחה לך.
הכיצד מאחים שיברון לב?
בעזרת הפסקת עישון
ועשיית התעמלות.
של הלב, עד כמה שיצא לי לנסות בכולופן, מתבצע דווקא על ידי עישון אובססיבי. אין כמו עשן למיצוי תחושת הנוירוזה.
ואולי אני לא לגמרי בקטע של איחוי?
אופניים ורכיבה לעומת זאת, זה אחלה מזור שבעולם.
תחושת חופש ותנועה
נסעת?
חזרת?