לא להתפרק עכשיו. לעשות ספירת מלאי של דברים טובים שקורים לי. לא לשתות יותר מדי. לנשום עמוק. לשחות. לעשות תרגילי שיווי משקל. ללמוד ערבית. לכתוב. לא לצלול. זה לא מגיע לי.
מערכת היחסים הראשונה שהייתה לי נגמרה באחת. האישה היחידה שהצלחתי להכניס לחיי כבר לא רוצה בי. מי שהייתה החברה הכי טובה שלי החליטה שזהו, כבר לא. אוי, מכווצת לי הבטן.
בנאום הפיטורין שלה היא התאמצה לא לפגוע בי, זה לא בגללי, מה פתאום, זאת היא, רק היא. זה שקר לבן, כמובן, שאפשר לה לדחוס את הפרידה לתוך שיחה של עשרים דקות, בעלות של שני ספלי אספרסו וכוס לימונדה. החריץ שהותירה לי בדלת הוא קטן כל כך עד שאין מקום לדחוף בו את הרגל. אם אני כל כך בסדר שום דבר שאעשה לא יכול לשנות את דעתה.
תמונת העתיד שלי התנפצה. צריך לבטל את הזמנת חדר ה”צמרת” במלון יערות הכרמל, מתנה שאימא שלי נתנה לנו, צריך להודיע לה, לאימא שלי, ולאבא שלי, ולראות איך הם מתאכזבים קצת ממני, מאיך שנכשלתי. אני לא יודע מה להסביר להם, איך לגרום להם להאמין לי. זה לא אני, זו היא, ואני לא יודע למה, ואולי גם לא אדע.
יש סיבות אפשריות. יכול להיות שהיא פגשה מישהו, שקשה לה לחלק את הלב שלה ולכן בחרה, בשם הכנות, לסלק אותי החוצה. הייתי מעדיף שתבגוד בי, ותשקר לי באמת. אני לא קנאי כלפיה, וחשבתי שהיא אוהבת אותי מספיק, עמוק וטוב. זאת לא האהבה שלי אליה, אלא שלה אלי שהתקלקלה. היא כל כך רוצה להיות בסדר, נקייה ומוסרית ובוגרת ואחראית ושקולה ובשליטה, ולי אין שם מקום.
לא להתפרק עכשיו. להסתפק ביש ולא באין. אני מוציא ספר עוד מעט. אני מסיים שנת לימודים ראשונה באוניברסיטה, וללמוד זה כיף. הבריאות והגוף בסדר. עכשיו, עם רווקותי המתחדשת, אולי אצא למסע אופניים בקיץ. אמסטרדם – איסטנבול, זה נראה לי אתגר קשה מספיק. לא לצלול. זה לא מגיע לי.
-
תפריט ראשי
-
רשימות אחרונות
-
מדורים
Uncategorized אופניים אמריקה אקטיביזם גוף ראשון דיבורי אלתר נתיב דפוס בית היסטוריה וכל זה זכרונות מעשור אבוד חתולי המזח טון מלומד, כאילו שאני יודע משהו טקסטים ישנים יומן כל הכבוד לצהל כתבות שפורסמו במגזין 42 מעלות למה לרוץ מאמרים מורה, מי היה מאמין סיפורים קצרים סיפורי שכונה עדכונים ומנהלות על המרחב עתיד אפשרי פלורנטין נלחמת פרוזה פרוייקט המשפחה צריך לדבר על הרבי קטעי יומן ריצה ואופניים ריצה וירקות -
תגיות מיון
אוניברסיטה אופניים אזור תעשייה לשעבר אימפריאליזם זה גועל נפש אלימות אלכוהול אלנבי אמסטרדם אמריקה אפריקה אקדמיה אריות אריות אוכלי אדם גועל נפש גוף גזר דין מוות דיסטופיה דן הוראה היסטוריה הנה באה הרכבת הרבי מבכרך התמכרות התניידות בריצה וידאו וינה זיונים זכרונות יואלי יפו כיבוש מאבק מאמר מה עשיתי בחופש הגדול מוזיקה מורה מלחמה מלחמת העולם ממלכת ירושלים מרתון משפחה נכבה נתניהו סבתא יודית סיפור סיפורי שכונה ספורט סרטן עבודה עישון עצוב עתיד אפשרי פאטרסון פוי פוליטיקה פילים פלורנטין פפ פרויקט המשפחה צבא ציד ציונות צייד צלבנים קורונה קטסטרופה קצר רחוב ריצה ריצה לעבודה שואה שכונה תל אביב תל אביב - יפו תלמידים -
חיפוש באתר
-
לעקוב אחרי
הצטרפו ל 81 מנויים נוספים -
תגובות אחרונות
תגובות
צלול. אבל רק בפיקוח מציל קרוב. היה בטוב.
כבוד מעצמך על המאמץ הכן הזה להתמודד, בלי למרוח.
באמת. זה יעבור.
ובא לי למות, אבל גם זה יעבור