מחר אני מפסיק לעשן

לפני שיצאתי היום בבוקר מהבית זרקתי את חצי קופסת הסיגריות האחרונה שנשארה לי, אל אם לייט ארוך, מתוך כוונה כנה להפוך את הגמילה מעישון, בה התחלתי לפני חודש וחצי, לטוטאלית ואמיתית, ולהפסיק לוותר לעצמי, להתנקות. קרו כמה דברים מאז.
בית קפה חסר הוד בגבעתיים, שולחנות מפלטות דיקט חתוכות. האישה שאני אוהב מבצעת את המונולוג הקלאסי. זה לא אתה זה אני, אני צריכה להיות לבד, אני רוצה שניפרד. כאלה. זה כואב. יש משהו שהיא לא מגלה לי.
כמה שעות אחר כך קניתי קופסא. אני גומר אותה עכשיו, מלוכלך שכמוני.
אבל מחר בבוקר יום חדש, אני מקווה.
מחר שוב אפסיק לעשן.

By Uri Yoeli, on 02/06/2004 at 11:11 pm, under יומן. 3 תגובות
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • אני   ביום 02/06/2004 בשעה 11:45 pm
    קישור לתגובה

    עצום עיניים, דמיין את הסיטואציה, תהיה בדמיון שוב בשיחה הכואבת
    ראה עצמך יושב מולה ומקשיב למונולוג
    עכשיו שים לב
    מה אתה מרגיש

    ? מה ההשקפה השלטת? מה מצב השרירים? מתוחים
    איפה אתה מרגיש את התחושה בגוף
    .איפה זה כואב בגוף? הנח שם יד
    נשום לתוך המקום הכואב 10 נשימות ע מ ו ק ו ת
    שלב כפות ידיים והפוך אותן משולבות על החזה הצמד לשון לקצה החיך העליון ועצום עיניים נשום עשר נשימות והפוך את השילוב.
    לך הליכה מהירה עם מוסיקה בקצב שאתה אוהב.
    ושוב נסה לדמות עצמך יושב מולה, מקשיב לדיאלוג.
    איך עכשיו?

  • רונית   ביום 03/06/2004 בשעה 8:55 am
    קישור לתגובה

    אני לא החזקתי מעמד אפילו חודש וחצי.
    מעולם לא זרקתי את הווינסטון לייט. רק העליתי
    אותן למדף הכי גבוה בספרייה.
    נסה שוב מחר.
    אני אנסה שוב בשבוע הבא.
    הפעם עם ZYBAN.
    נרקומן חייב מתאדון.
    בהצלחה.

  • שלומית   ביום 03/06/2004 בשעה 9:38 am
    קישור לתגובה

    אני מבינה את החלק הראשון מצויין, ואת החלק השני יותר מדי טוב…
    הראשון לא קל. השני הוא די סיוט.
    החלק המעודד, השני, עובר יותר מהר.

%d