לפני שיצאתי היום בבוקר מהבית זרקתי את חצי קופסת הסיגריות האחרונה שנשארה לי, אל אם לייט ארוך, מתוך כוונה כנה להפוך את הגמילה מעישון, בה התחלתי לפני חודש וחצי, לטוטאלית ואמיתית, ולהפסיק לוותר לעצמי, להתנקות. קרו כמה דברים מאז.
בית קפה חסר הוד בגבעתיים, שולחנות מפלטות דיקט חתוכות. האישה שאני אוהב מבצעת את המונולוג הקלאסי. זה לא אתה זה אני, אני צריכה להיות לבד, אני רוצה שניפרד. כאלה. זה כואב. יש משהו שהיא לא מגלה לי.
כמה שעות אחר כך קניתי קופסא. אני גומר אותה עכשיו, מלוכלך שכמוני.
אבל מחר בבוקר יום חדש, אני מקווה.
מחר שוב אפסיק לעשן.
-
תפריט ראשי
-
רשימות אחרונות
-
מדורים
Uncategorized אופניים אמריקה אקטיביזם גוף ראשון דיבורי אלתר נתיב היסטוריה וכל זה זכרונות מעשור אבוד חתולי המזח טון מלומד, כאילו שאני יודע משהו טקסטים ישנים יומן כל הכבוד לצהל כתבות שפורסמו במגזין 42 מעלות למה לרוץ מאמרים מורה, מי היה מאמין סיפורים קצרים סיפורי שכונה עדכונים ומנהלות על המרחב עתיד אפשרי פלורנטין נלחמת פעם, פה. צלבנים מונגולים וכל הגאז׳ הזה פרוזה צריך לדבר על הרבי קטעי יומן ריצה ואופניים ריצה וירקות רעש -
תגיות מיון
אובדן אוניברסיטה אופניים אזור תעשייה לשעבר אלימות אלכוהול אלנבי אמסטרדם אמריקה אקדמיה בוסטון בחירות בילעין בריאות זה גועל נפש גועל נפש גוף גזר דין מוות דיסטופיה דן הארוארד הוראה הזמנה היסטוריה הרבי מבכרך התמכרות התניידות בריצה וידאו זיונים זכרונות טיוטה טמפלרים יואלי יפו כיבוש מאבק מאמר מה עשיתי בחופש הגדול מוזיקה מונגולים מורה מלחמה ממלוכים ממלכת ירושלים מרתון נכבה סיפור סיפורי שכונה סמים סרטן עבודה עישון עצוב עתיד אפשרי פאטרסון פוי פוליטיקה פלורנטין פעם היה פה פפ צבא צלבנים קורונה קטסטרופה קצר קרני חיטין רחוב ריצה ריצה לעבודה שואה שכונה שכונת מכבי שכונת צריפי פלורנטין תל אביב תל אביב - יפו תלמידים -
חיפוש באתר
-
תגובות אחרונות
בעז הרטבי על בריאות הציבור uriyoeli על יומן ריצה naomi yoeli על יומן ריצה naomi yoeli על עדכוני קיץ נעמי על ״מר נתן״
תגובות
עצום עיניים, דמיין את הסיטואציה, תהיה בדמיון שוב בשיחה הכואבת
ראה עצמך יושב מולה ומקשיב למונולוג
עכשיו שים לב
מה אתה מרגיש
? מה ההשקפה השלטת? מה מצב השרירים? מתוחים
איפה אתה מרגיש את התחושה בגוף
.איפה זה כואב בגוף? הנח שם יד
נשום לתוך המקום הכואב 10 נשימות ע מ ו ק ו ת
שלב כפות ידיים והפוך אותן משולבות על החזה הצמד לשון לקצה החיך העליון ועצום עיניים נשום עשר נשימות והפוך את השילוב.
לך הליכה מהירה עם מוסיקה בקצב שאתה אוהב.
ושוב נסה לדמות עצמך יושב מולה, מקשיב לדיאלוג.
איך עכשיו?
אני לא החזקתי מעמד אפילו חודש וחצי.
מעולם לא זרקתי את הווינסטון לייט. רק העליתי
אותן למדף הכי גבוה בספרייה.
נסה שוב מחר.
אני אנסה שוב בשבוע הבא.
הפעם עם ZYBAN.
נרקומן חייב מתאדון.
בהצלחה.
אני מבינה את החלק הראשון מצויין, ואת החלק השני יותר מדי טוב…
הראשון לא קל. השני הוא די סיוט.
החלק המעודד, השני, עובר יותר מהר.