כשחוטבים עצים

כשחוטבים עצים, או המעז? מנצח?

 

אני קורא את הכתבה המצורפת, ומקבל בחילה. אפסים, בא לי לומר, אתם לא מבינים כלום, מה? תקראו קודם, ואחר כך נדבר.

 

"פלסטינים התחבאו מאחורי ילדים ברצועת עזה"

14 פלסטינים, בהם שני ילדים, נהרגו הבוקר בפעולת צה"ל במחנות הפליטים אל-בורייג' ונוסייראת. מפקד הכוח, סא"ל וינטר, אומר ל-ynet: "החיילים לא ירו לעבר הילדים", והוא מדגיש: "להיכנס לפעולה מסוג הזה ולצאת ממנה ללא שריטה זה לא דבר מובן מאליו"
מאת : חנן גרינברג

"בשלב הנסיגה – הפלסטינים נערכו גלים-גלים מול הכוחות, והציבו מאות ילדים בקו החזית הראשון, כשמאחורי הילדים הסתתרו המחבלים וניסו לפגוע בנו. אני יכול לציין שהחיילים שלי פעלו בצורה הכי ערכית שאפשר, ולא ירו לעבר הילדים", כך סיפר ל-ynet סגן-אלוף עופר וינטר, מפקד יחידת הסיור גבעתי, שפיקד על הפעולה הלילה בפאתי מחנות הפליטים אל-בורייג' ונוסייראת.

14 פלסטינים, בהם שני ילדים, נהרגו בפעולה שהחלה היום (א') לפנות בוקר ברצועה. אין נפגעים בקרב החיילים וסמוך ל-11:00 יצאו החיילים מהעיר.

בפעולה לקחו חלק סיירת גבעתי, פלוגת ההנדסה ופלוגת ה"עורב" של החטיבה בשיתוף טנקים וכלי הנדסה. "להיכנס לפעולה מהסוג הזה ולצאת ממנה ללא שריטה זה לא דבר מובן מאליו", ציין סגן-אלוף וינטר. "החיילים פעלו במקצועיות רבה", הוסיף.

 

"ההוראות: לא לירות אל ילדים"

 

לדברי סגן אלוף וינטר, בחלק הראשון של הפעולה, בזמן שחייליו ביצעו סריקות וחיפושים במבנים באזור, ההתנגדות של הפלסטינים היתה דומה לזו שמכירים בצה"ל מאירועים קודמים.

 

במהלך הפעילות הותקפו החיילים בטילי נ"ט, ירי בנשק קל והושלכו לעברם רימונים. "בשלב הזה פגענו במדויק בחמושים. בחלק השני, עם אור ראשון, לקראת הנסיגה לאחור, הגיעו מאות ילדים כשמאחוריהם נערכו הפלסטינים. אמנם ציפינו, כפי שלמדנו מאירועים קודמים, שהם יעשו שימוש ציני בילדים, אולם הופתענו מהכמות הגדולה של הילדים. מתוך הקהל הושלכו מטענים ורימונים לעבר הכוחות. אלו היו רגעים מאוד לא פשוטים של נסיגה לאחור, תוך התקפות לעברנו".

 

סגן-אלוף וינטר ציין כי לפני האירוע הודגש בפני החיילים להימנע מירי לעבר ילדים, גם כאשר הם נמצאים בקרבתו של מחבל חמוש. "אני יכול להגיד בוודאות שזיהינו כי מספר ילדים נפגעו, ככל הנראה מפיצוץ רימונים שהשליכו הפלסטינים מתוך הקהל, ככל הנראה בשל חומר לא תקני, אבל החיילים שלי, באופן חד-משמעי, לא ירו לעבר הילדים, וביצעו ירי הרתעתי בלבד".

 

לדבריו, הפעולה שנערכה הלילה ברצועה היא חלק מרצף של פעולות, שמטרתן לפגוע בארגוני הטרור. "אני לא מדינאי ולא קובע מדיניות, אלא עושה את המלחמה הקטנה שלי נגד הטרור הפלסטיני, יחד עם יתר המלחמות שמבצעות יחידות אחרות. לבסוף יהיו תוצאות".


(מתוך "
YNET" – 07.03.04, 14:40)

 

יש אדם שאני מכיר, מהפכן פעיל לשעבר, טרוצקיסט, שישב בכלא בזמן הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה. כשהוא שותה יותר מדי ומדבר פוליטיקה הוא חוזר תמיד לאותו משפט, שנאמר במבטא כבד: "כשחוטבים עצים, עפים שבבים". אין ספק. זה תירוץ נפלא, שיכול להתאים גם למהפכנים, גם לטרוריסטים וגם לאנשי צבא. עובדה. אבל משהו בהגיון הזה נראה לי עקום.

רגע של גילוי נאות. הייתי ביחידה הזאת, סיירת גבעתי, לפני שנים. זה לא נותן לי זכויות יתר כלשהן, רק מעורבות רגשית מסוימת. וכרגע, הרגש הזה מתועל לבושה.

יש פה איזה הגיון מעוות, בכל הרמות. אני מדמיין את תוכנית הפעולה, את המטרות שהוגדרו. בטח נתנו לחיילים לישון כמה שעות לפני היציאה, בטח חלק מהם כתבו מכתבים למקרה שלא יחזרו. כמה שעות לפני כן תרגלו מודל, איך ישתלטו על הבתים הגבוהים, איך הקצין הדרוזי יקרא ברמקול, איך הצלפים, המצוידים בטלסקופים לראיית לילה, יירו בכל חמוש שיצא לרחוב.

זה הלך די טוב, מסתבר, מטווח הברווזים הזה, רק שאף אחד לא חשב על הבוקר, על הילדים שייצאו לבית הספר, על השבבים.

אני רק מדמיין. את המקצועיות הזו, עלה התאנה של פשעי המלחמה המתמשכים שמתבצעים בשם "המלחמה בטרור", את הקריאות ברשת הקשר, מזהה, רשאי אש, קבל עוד מלוכלך הרוג, את זה שעכשיו, אחרי ארוחת השניצלים שהמתינה בבסיס, הצלפים מוסיפים עוד איקסים לקתות הרובים, את הספקות שיש לחלק מהלוחמים, בכל זאת, ילד בן שבע, את התשובות הנחרצות של הקצינים, כשחוטבים עצים.

זה שטויות. המלחמה הקטנה של סגן אלוף וינטר היא חלק מתוך סאגת הסבל ההדדי. היא חסרת משמעות בטווח הארוך, בדיוק כמו מותה של הצעירה שהכרתי בפיצוץ בפאב בתל אביב או היד והעין שאיבד התלמיד שקיבלתי ללימודים בביה"ס בירושלים. אין כאן סיבה ותוצאה, רק אוסף מקרי של פשעים שנובעים ממציאות אכזרית. המלחמה בטרור והמלחמה בכיבוש, שתי מטרות, שני תירוצים.

די לכיבוש, די לנקמה, די להרג, די לביטחון בצדקת הדרך.

במרכז הבסיס של סיירת גבעתי יש בריכת דגים ישנה, שריד מימי סיירת שקד, ששכנה שם קודם. עמוס ירקוני, הבדואי שהקים את היחידה, היה יושב שם בכל יום בארבע אחרי הצהריים, משכשך רגליים עירומות במים, ומחלק חתיכת עוגה שחורה וחתיכת עוגה לבנה לכל חייל שרצה לדבר איתו. על קרקעית הבריכה יש כתובת: "המעז מנצח". וזו גם הייתה הסיסמה של הסיירת, לפחות כאשר אני הייתי בה. היא חיכתה לנו, בכתובת אש בוערת, בראש מעלה קנאים, כאשר סיימנו את המסלול וקיבלנו את סמל היחידה.

אבל זה לא ניצחון, ואין פה כל העזה. תשעה פעילי חמאס הרוגים באותו מטווח ברווזים בלתי הירואי. באמת כל הכבוד. וגם חמישה אזרחים, בניהם שני ילדים. באמת כל הכבוד. הערכיות הזאת, המקצועיות הזאת, הנחישות הזאת, לא שווה כלום. היא לא תחסוך שום סבל, להפך, היא רק מייצרת עוד סיבות לפעולה לחוטבי העצים מהצד השני.

אני מקווה שלא תישן טוב בלילה, סגן אלוף וינטר, אני מקווה שתבין שמנצלים אותך כדי להצדיק את הפשע שאתה חלק ממנו, שהמלחמה הקטנה שלך היא חסרת חשיבות ופתטית. אבל איכשהו, נראה לי שזה לא יקרה. חבל.  

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נעמה  On 07/03/2004 at 9:54 pm

    גם במוחי עבר היום הביטוי הבולשביקי הדוחה הזה, כשניהלתי בראשי דיאלוג עם צה"ל בניסיון להבין את תוצאת הפעולה שלהם בחיי ילדים. "כשחוטבים עצים ניתזים שבבים" היתה התשובה המדומיינת של הצבא. הרי הם נלחמים בטרור.

    מצד שני, לא פחות בחילה אני מקבלת מ"לוחמים" שמסתתרים מאחורי ילדים. אם זה נכון.

  • יערה  On 07/03/2004 at 10:16 pm

    פתאים אחרים מסרבים לקבל ולהבין אותה.מעגל הדמים יפסק כשאתה ואני ואנחנו נסתלק מכאן.אין דרך אחרת משום שהשייח יאסין לא מכיר בזכותך לחיות כאן או כפי שאמר נאסראללה:אני לא רוצה לזרוק את היהודים לים.אני רק רוצה שהם יחזרו אל המקומות שמהם באו אל פלסטין.
    זו האמת והיא מרה וקשה למי ששטפו את מוחו במשך שנים אודות השלום הנכסף.
    צריך לבכות את מותם של חפים מפשע ובעקר ילדים אבל לתהות על אחריות הוריהם שבמקרה הטוב לא מצליחים לכפות עליהם מרות ולהשאירם בבית ובמקרה הרע מעודדים אותם לצאת ולסכן את חייהם מול הצבא.הפעולה החלה בשעות הלילה ולא היתה שום סיבה שתמנע מההורים לסגור את הדלת ולמנוע מהילדים לצאת.על פי התמונות מדובר בנהירה גדולה של ילדים.הורים שפויים שלא מקדשים את המוות לא היו מאפשרים לילדיהם לצאת אל הסכנה.
    אגב,אילו נהרגו בקרב כמה לוחמים ישראלים האם היית חש טוב יותר? האם היית מוטרד פחות ממטווח הברווזים? מזלנו שיש לנו את היכולות לפעול בתחכום כזה או אחר ולצמצם את הסיכון לחיילים.
    כאשר צהל תוקף מהאוויר הטענה הקבועה היא על כך שהוא פועל מבלי לסכן את חייליו,כביכול באופן פחדני.כאשר הוא תוקף על הקרקע הטענה הפוכה.אולי באמת עדיף להניח לחמסניקים ולא לרדוף אותם ולהניח להם לעשות כרצונם.במקרה כזה חיינו ללא ספק יהיה נפלאים.

  • נטשה  On 07/03/2004 at 11:57 pm

    רשימה מעולה, ומאוד-מאוד נחוצה.

  • מרק ק.  On 08/03/2004 at 12:13 am

    מה הפואנטה? שרע היום ויהיה רע גם מחר? שאנחנו לא צדיקים והם לא צדיקים? או סתם הוצאת קיטור?

    דבר אחד בדברים שכתבת לא מוצא חן בעיני "די לכיבוש, די לנקמה, די להרג, די לביטחון בצדקת הדרך". אדם שלא בטוח בצדקת דרכו לשם מה הוא קם בבוקר? רק בשביל לקיים את הגוף? אילו ערכים יכולים כבר להיות לעלה נידף ברוח כזה? לי נשמע דווקא שאתה מאוד בטוח בצידקת דרכך אז למה אתה מבקש מאנשים אחרים שלא יהיו בטוחים בצדקת דרכם?

  • ארתור דנט  On 08/03/2004 at 12:39 am

    לזכרו של הילד מוסטפה אבו זמבורה הי"ד, ולזכרם של כל שאר הילדים והמבוגרים הפלשתינאים החפים מפשע שנרצחו על לא עוול בכפם בידי קלגסי צה"ל. מנשרים קלו, מאריות גברו !

    לא מהערבים אשר בעזה כי אם מעצמנו נבקש את דמו של מוסטפה. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו. מוסטפה אבו זמבורה, הנער השחרחר והצנום, אשר הלך מנוסייראת לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. מוסטפה, האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את ברק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב בטנק. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו.

    והנה תמונה של מוסטפה זצ"ל וחבריו מתחבאים בעלית הגג ממרצחי הואפן אס אס של גבעתי:
    http://www.news-israel.net/news.asp?id=3821

  • רקיך  On 08/03/2004 at 8:36 am

    וכשנגמרים העצים חוטבים אנשים. חיטוב ממוקד

  • אדאמאסטור  On 08/03/2004 at 12:28 pm

    וותרו על הנסיון לשנות. מהפכנים, מפקדי גדודים, כותבים אידאליסטיים, נציגי האנושות, בגלל הרצון לשינוי אתם זורעים מוות, למדו לשכוח את הרצונות האנושיים הבלתי מתבוננים. השאירו את הדברים כמו שהם, חסרי שם. אל תקראו לשבב שבב, לעץ עץ, לקליע קליע, לילד ילד, אף אחד מהם הוא לא השם שבחרתם בשבילו, תנו לדברים להיות מה שהם ללא גורל ללא זכות ללא קורבן. הפשילו את שרירי ההרפייה ותנו לראות את מה שיש.

  • g  On 08/03/2004 at 1:41 pm

    you are a jerk Denet a complete kneebiter

  • drdisco  On 08/03/2004 at 2:05 pm

    במקרה רב "נפלתי " על רשימותייך המופלאות ..

    יחי הידד לאינטרנט שלא מגביל אנשים בחופש הביטוי שלהם

    נותן ל "אומנים מיוסרים " להתבטא בחופשיות .

    אז הנה הזמנה למלעיז את סגן אלוף וינטר שעד שלא תגיע למקומו לא הייתי משתלח בו .

    נוח על מושבך ולגום לגימה מהוויסקי "המשובח" שלך וקח שאיפה מהסיגריות המתוחכמות שלך ועזוב אותך מאנשים שעושים עבודת קודש כדי שאדוני "המשורר המיוסר "
    יוכל לבלות במועדוני האנדרגראונד הקוסמונאוטים שלו .

  • דבי  On 08/03/2004 at 5:55 pm

    היום אתה משעמם אפילו יותר מהרגיל

  • אורי יואלי  On 08/03/2004 at 9:02 pm

    ואולי טוב שכך, אולי זאת היתה הכוונה, למרות שברור שאיש מהמתלהמים לא ישנה את דעתו. קצת חבל לי על זה, אבל אין מה לעשות, זכותם.
    בכל מקרה, בעקבות כתיבת הרשימה הזו נזכרתי באיזה אירוע מעברי, קוריוז שכזה. זה היה לפני איזה 14 שנים, המון זמן, והייתי חלק ממארב צלפים שהוצב בבניין נטוש בשכונת שייח רדואן בעזה. אז עוד לא היו חמושים, אלא רק רעולי פנים, והם נהגו להתקרב למוצב המיותר שהיה שם, ולזרוק בקבוקי תבערה מעבר לסוללה.
    בנינו עמדות מוסוות על פי הספר, וחיכינו. לידינו עמד קצין, שהתפקיד שלו היה לכסות לנו את התחת, כלומר, כדי שנעמוד בהוראות הפתיחה באש (שאז עוד היו רלוונטיות, אכן תקופה תמימה) הוא היה צריך לצעוק "עצור" ברגע שיזהה את זורק הבקבוק הפוטנציאלי, לירות באוויר, ובמקביל אנחנו היינו אמורים לירות כדי להרוג. ככה זה היה אמור להיות כשר, למרות שמה זה מסריח.
    שמחתי שאף אחד מהרעולים לא הגיע באותו הלילה, אבל אם זה היה קורה הייתי יורה, כמובן. חייל טוב ממלא פקודות כשרות, מסריחות ככל שיהיו.
    אתם מבינים, חבורת מתלהמים חסרי דעת? ההזדהות שלי היא עדיין עם החיילים, הכומתה הסגולה עם סיכת היחידה, שהיתה של המפקד שהערצתי שנפל בלבנון, עדיין יושבת לי על המדף.
    סא"ל וינטר הוא חייל מקצועי. זאת הקריירה בה הוא בחר. הוא התראיין בשמו לאתר חדשות, הוא העמיד את עצמו לביקורת, אני לא מרגיש צורך להיזהר בכבודו. אני כן מרגיש שאוסף הקלישאות שהפריח מכסה על מציאות מסובכת, בה חייליו, שעדיין אינם בוגרים מספיק בכדי לעמוד מאחורי הבחירות שלהם, שותפים בפשע המלחמה הגדול שהוא הכיבוש, ושממנו נגזרו המיתות המיותרות של אתמול.
    כן, אני שותה ויסקי ומעשן סיגריות מוזרות, ואני לא בטוח בכלום. מה לעשות? זה לא אישי, זה לא נגדכם, וזה לא עניינכם.

  • ארתור דנט  On 08/03/2004 at 10:20 pm

    הפעם זה דווקא לא משהו מקורי שלנו אלא ציטוט מדברי משה דיין בהלווייתו של רועי רוטנברג מנחל עוז שנרצח לפי הפרוטוקול המקובל, דהיינו פלוס ניקור עיניים וכמה קטיעות איברים, בידי הישמעאלים החביבים מרצועת עזה. זה, אגב, היה הרבה לפני הכיבוש, אדון יואלי המצפוני.

    (ותמסרי ד"ש, דבי מותק, לחברים מאיבנא אלבלד שנעצרו ע"י השב"כ. מי ייתן וג'ורג' ידחוף גם להם מטאטא).

  • אורי יואלי  On 08/03/2004 at 10:39 pm

    האינטרנט הוא אכן מקום מופלא, בו אנשים יכולים להסתתר מאחורי כינוי מגוחך ולהגיב באופן עילג, תוך פיזור רמיזות אישיות וטון מאיים. אין לי כוח למחוק את התגובה שלך, אפס, וגם לא את שלך, ארתור, גזען ואפס. קצת מרחם עליכם, זה הכל. אבל די טוקבק. משעמם. לא רוצה לריב. מי שלא רוצה, שלא יקרא. סיכמנו?

  • מרק ק.  On 08/03/2004 at 10:51 pm

    זה לא עניננו!!!111!!! אם זה לא עניננו למה בכלל אתה משתף אותנו? אם אתה לא רוצה שנתענין למה אתה בכלל כותב בלוג? אם אתה לא מרוצה מהתגובות הטפשיות למה אתה לא סוגר אותן? המזדנבות הרגילות כמו דבי הרי ישלחו לך את ה"כל הכבוד" ו"רשימה חשובה" הישר לדואר האישי.

    האמת היא שזה באמת לא עניננו וגם לא כל כך מענין את רובנו אבל גם מדורי סטירה קוראים לפעמים למרות שהם לא כל כך מצחיקים.

    ודרך אגב אתה מבזבז פה את הזמן ברשימות. ביטויי מופת מפרי מחשבך כמו "חבורת מתלהמים חסרי דעת? " יקבלו תפוצה הרבה יותר רחבה בYNET כי הרי מה הטעם לקלל 20 קוראים כאשר אפשר לקלל 100000 קוראים.

  • ארתור דנט  On 09/03/2004 at 12:01 am

    ככה להתעלם במפגיע מהעובדה שאנחנו גם שוביניסטים, פשיסטים, נאצים ומתלהמים ?

    אבל תדע שאנחנו מאד מעריכים את האנדרסטייטמנט שלך. זה, יחד עם רשימותיך צובטות הלב, בהחלט מעיד על תבונה ורגישות, ואנו שוקלים להמליץ להעניק לך את תואר הלטוביצקי המצטיין של חודש מרץ.

  • ns  On 09/03/2004 at 12:08 am

    הוא אפילו לא גזען, רק אפס. אם זה כולל את השאר, שיהיה

  • ns  On 09/03/2004 at 12:12 am

    לדנטים למיניהם אין מה לחפש ב-
    YNET.
    שם הם הנורמה, אבל כאן הם נורא מיוחדים, עובדה שאפילו אני טרחתי להתייחס.

    אז היה שווה לך להיוולד, דנט. עכשיו אתה יכול למות בשקט, רצוי למען המולדת – תמיד נוכל לזבל עם גופתך חסה בלי תולעים מגוש קטיף. אז יסריח טיפונת לתאילנדים, לא זה מה שישבור אותך

  • מרק ק.  On 09/03/2004 at 12:48 am

    אני רוצה לציין שאני לא רב פעלים כמו ארתור אלא סתם בועל נידות פשוט

  • ns  On 09/03/2004 at 11:58 am

    לא קצף

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 09/03/2004 at 8:24 pm

    זה מצוין, בעיניי, אין הרבה להרחיב – נהניתי לקרוא וחייכתי בסתר, מתוך הזדהות עם הקול הדומיננטי ברשימה זו.

    קצת חבל לי על התגובות האינפנטיליות והלא-ענייניות. אם ישאלו אותי, הן לא צריכות להכתים את הנישה שלך, נישה של כתיבה. אבל… you handled them the right way…

  • ערן  On 11/03/2004 at 7:14 pm

    מה לא ברור לכם בזה שהפלסטינים שמים את הילדים שם בכוונה?
    מה לא ברור לכם בזה שאמהות פלסטיניות מעדיפות לשלוח את הילדים שלהם לעמוד כמגן אנושי לפני יריות של צה"ל, כדי ליצור ספין תקשורתי?
    מה, כל האינטלגנציה שנשפכת כאן באתר המדהים הזה לא מכוונת למציאות?
    זה אחריות שלהם – לא של מדינת ישראל. אחריות שלהם. הם מחליטים בלי להניד עפעף לשלוח את הילדים שלהם כחיץ אנושי, מאחורי רעולי הפנים ומחבלים.
    ככה פשוט. מה יש לכתוב על זה? מדי פעם יוצא לצה"ל להרוג ילד. זה לא בגלל שבמטכ"ל מבשלים לסדר-פסח עם דם של ילדים פלסטינים. זה בגלל שהאמא שלו שלחה אותו לשם. היא רוצה שהוא יהיה שם. כל הציבור הפלסטיני המורעל מוחית רוצה שהילד יהיה שם. ואתם יודעים למה?
    כדי שאחרי זה בהפגנה המתוקשרת שהם יעשו, הם יוכלו לשאת את גופת הילד לעיני מצלמות סי אן אן ורוייטרס, ואולי גם להוציא ממנו איזה טחול או מעיים מדממים ולשאת אותם למעלה על הידיים, כאילו הם מכינים בשר למנגל עסיסי (ותסתמו את הפה חמודים – דברים כאלו צולמו לא פעם ולא פעמיים(.
    מה שאתה אורי יואלי וכל השאר לא מבינים שאתם מתעסקים כאן עם אוכלוסייה ר-צ-ח-נ-י-ת, שאיבדה כבר מזמן את כל האנושיות שאולי הייתה בה פעם, לפני דור טוניס.
    אתה אומר ששירתת בצבא????? למה כל כך קשה לך להבין את הקושי שבמלחמת גרילה חסרת מצפון בסיסי, ולא מצד ישראל?
    במלחמה עם אוכלוסייה שבכיף ובסבבה שולחים ילדים קטנים ללוות מחבל? מה, זה במקום קייטנה?????
    שוחר שלום אתה יואלי? קום וצא לרמאללה, אולי תרגיש שם את הלבביות הפלסטינית והכנסת האורחים באיזה לינץ' עסיסי +הוצאת איברים +עקירת עיניים, כמו שקרה לשני המילואימניקים שבמקרה תעו בדרך שלהם ולא חזרו משם יותר, וכדי לזהות את הגופות שלהם היו צריכים צילומי שיניים.
    נראה לך שמישהו ברחוב הפלסטיני מקים מחנה שלום דומה לשלך? נראה לך שהם מעוניינים לדבר איתך? או עם כל אדם אחר? קצת קשה להם לעשות את זה. הם עסוקים בלהיות עוורים מרוב שנאת חינם מפחידה (ואני לא מדבר על החבר'ה מתעאיוש, על ה-9.99 אחוז האחרים). הם עסוקים בלהכתיר את המלכים היחידים ששלטו בהם ביד רמה אי-פעם: הג'יהאד האסלאמי, החמאס, גדודי אלאקצא.
    ואתה מוציא פה כל כך הרבה שנאה וכל כך הרבה תיעוב על ה"מתלהמים". על הארתור-דנטים למיניהם. אנשים שמשווים את עצמם לרמתך, כדי לנסות להראות לך מה קורה במציאות.
    תרצה או תרצה, תל-אביב זה לא האג או בריסל. תל-אביב קרובה מאד לאיזורים החמים. לא יורד בה שלג בקריסמס, ואין בה בית-דין בינלאומי. אנחנו חיים כאן ליד הבני דודים שלנו. והם ממש לא בקטע של לאפשר לנו לחיות. וזה שיש ילדים בני 18 כל מחזור גיוס שצריכים להתמודד עם אוכלוסייה כזו, ועוד במסגרת צבאית, זה גרוע מאד. אני לא מקנא בהם. תמיד יש מקום לביקורת על ההתנהלות של צה"ל בהתמודדות עם האוכלוסייה הפלסטינית, יש טעויות, תמיד יהיו. ביקורת זה דבר טוב. אבל חשוב להעביר אותה תוך כדי הבנה של המציאות. הבנה שצה"ל וכולנו צריכים להתמודד עם אוכלוסייה שלמה של רוצחים בפוטנציה – ואם לא רוצחים אז תומכים נלהבים שלהם, וזה קשה. אבל לשמוע אדם כמוך, שככל שעוברות על המדינה יותר ויותר זוועות תוצרת פלסטין, שככל שנרצחים יותר ויותר אנשים, תוקע את הראש שלו עוד יותר עמוק בחול, מנסה עוד יותר לסלף את המציאות, לנקוט השקפה מעוותת לגמרי, זה מקומם. בגלל זה אתה סובל מנגע ה"מתלהמים". כי חשוב להגיב מהר, וקשה להמנע מהתלהמות כשמישהו עומד מולך ואומר לך שלמרות שהורגים את החברים שלך יום ולילה – אתה אשם. אתה צריך להיות יותר בסדר.
    ברור שדעתך לא תשתנה, ואתה לא תבין חצי דבר ממה שאני אומר, וגם לא תרצה להבין. ההוויה התל-אביבית הפסאודו-אינטלקטואלית תמנע ממך לעשות את זה. זה מה שקורה כשהמחשבה הכי מחליאה אותך היא להיות ישראלי ולאהוב את העם שלך ואת המדינה שלך.
    המחשבה הכי מחליאה שיכולה לעלות אצלי – היא שקיימים אנשים כמוך.

  • גוש  On 12/03/2004 at 12:35 pm

    מה לא ברור לך שאנחנו שולחים את הילדים שלנו בכוונה להגן על מתנחלים שלא צריכים להיות שם בכלל ?
    מה לא ברור לך בזה שהאמהות הישראליות שותקות בזמן שהילדים שלהם הולכים להרוג ולההירג בגיל שמונה עשרה בגלל גחמות של ממשלות שמחליטות להחזיק אדמות לא לנו ולשלוט בעם אחר?
    מה, כל הרשימה הלא אינטילגנטית שלך מכוונת רק ל"מציאות" שאתה מבקש למכור ?
    זה האחריות שלנו ורק שלנו, להגיד, אנחנו החזקים, בוחרים להפסיק את הכיבוש.
    אתה יודע מה עשה משרד החוץ שלך אחרי הפיצוץ באוטובוס בירושלים ? רץ להראות את גופות האנשים לעיני כל העולם (גם סי אן אן ורויטרס)
    מה שאתה ערן וכל השאר לא מבינים הוא שאתם אותם עוורים שאתה כל כך אוהב לדבר עליהם.
    ההכללות שלך הן חד מימדיות, שטחיות ומכוערות.
    את ההבנה של המציאות, כנראה שכחת במקום אחר.
    לך בהחלט יש חלק ואחריות במצב שבו מחבלים רוצחים בנו ואנחנו מאפשרים למתנחלים (כן, מיליציות פרטיות ערן היקר) ולצבא להרוג חפים מפשע.
    והרי ברור שהמחשבה הכי מחליאה שתהיה מסוגל להגיע אליה היא שקיימים אנשים כמו אורי, במקום שתחליא אותך המחשבה שאתה תומך במדיניות של הרג לשם הרג לשם הרג והכל כדי שתוכל לזעוק שזה רק ורק ורק אשמת הצד השני.
    אפשר רק לקוות שתישאר בבית, ספון מאחורי המחשב שלך ונגעל, לפחות ככה לא נצטרך לראות את הפרצוף הצבוע שלך אף פעם.

  • ערן  On 12/03/2004 at 7:01 pm

    של שטופי מוח. לא נורא. יום אחד תזרח השמש.

  • ירון  On 22/03/2004 at 10:08 am

    משהו בבלוגים שלך מקסים ובאותה מידה מזעזע ,נשמע שאתה רגיש מאד ונפגעת בשרות הצבאי המורכב שעברת .
    אני מסכים שילדים בני 18-22 לא מספיק מבינים ויודעים
    אבל זו המדינה ומזל שיש אנשים ששומרים עליה .
    אני בטוח שאתה לא משרת בצבא יותר .

    רק היום חיסלו את הנחש יאסין ובטוח אני שימים קשים
    הולכים לעבור על כולנו.
    היום יאסין מחר רנטיסי מחרתיים יאסר הכלב .
    ובאיזה מחיר ? כמה ילכו מצידנו ? כמה אימהות יבכו ?
    כמה משפחות יהרסו ?
    אין סוף ,שרשרת המזון הזו מגעילה אותי בדיוק כמו שאותך למרות שנראה לי שאותך הכל מגעיל .
    🙂

    תהיה חזק תשתה ותעשן תמשיך לכתוב בלוגים מקסימים
    תן קצת חומר תל אביבי מגניב ואולי גם קצת רומנטיקה
    עזוב אותך מצבא ..הם יעשו את העבודה שאתה אף פעם לא תעשה יותר ועדיף .

  • רונן  On 05/04/2004 at 3:41 pm

    יש לי 4 מילים לאמר לך: אתה לא מבין כלום.

  • רינה  On 12/05/2004 at 4:46 pm

    דילמה של חייל- לחטוף אותה או להגן על עצמו. הרי אין הוא יכול לעמוד כמו דחליל ולחכות שהאויב יפגע בו.

    אז בפעם הבאה, כשאישה מתפלסף יגנה את חיילי צה"ל. דעו לכם שהם מלאכים, בהשוואה לחיילי צבאות רבים אחרים

  • א  On 07/07/2005 at 10:28 pm

    מזכרת מסיירת גבעתי

  • א  On 07/07/2005 at 10:29 pm

    מזכרת מגבעתי 5625926 02

%d בלוגרים אהבו את זה: