תלמידים

יש לי מזל. במשך השנים בהן אני מלמד פגשתי די הרבה אנשים מעניינים. יש לי, והיו לי, תלמידים מצויינים. אני אוהב את כולם.
אף פעם לא חשבתי שאהיה מורה. נקלעתי לזה. למדתי קולנוע בתיכון, ברצינות גמורה ואדוקה, הלכתי לצבא ואחרי שהשתחררתי ניסיתי להתחיל מסלול של יצירה עצמאית. עבדתי קצת בתעשייה המקרטעת, ואז פנו אלי כדי שאחליף מורה י"ב שנסע להודו באמצע שנת הלימודים. אני מלמד מאז, במגמות קולנוע בבתי ספר שונים, כבר שתיים עשרה שנה, עם הפסקה של שנה אחת לצורך התמוטטות עצבים, כמעט קריירה שכזו, במקרה.
ברור לי שבמהלך הזמן נשחקתי קצת, אך במקביל צברתי אוסף שטיקים ומגננות נאה, אביזרי הוראה שכאלה. למדתי גרסה פרטית ומשתנה של המקצוע דרך תלמידי, כאשר בתחילה ניסיתי לעזור להם ביצירת חוויה "מתוקנת" של הצורה בה אני למדתי, ובהמשך, כאשר נרגעתי וסלחתי (בעיקר לעצמי), הסתפקתי בלנסות לעזור להם בלבד, במסגרת מגבלותי ומגבלות המערכת שנתנה לי את המשרה.
משרה היא לא תיאור טוב. ללמד זו יותר עמדה, או אולי מוטב לומר פוזיציה, המתקיימת בתוך מערכת יחסים קבוצתית ואישית. ניסיתי, והצלחתי, לרוב, לנתק את הפוזיציה הזו מהחיים שמחוצה לה. כמורה, קיבלתי על עצמי כללים ועקרונות מסויימים, אתיקה המנוכרת לעיתים לחיי שלי. הדיאלוג שלי עם תלמידי התנהל ומתנהל בתוך סייגים והגבלות שאיני רוצה, או יכול, לקעקע.
במהלך השנים היו לי לא מעט פשלות, מקומות בהם לא מילאתי את התפקיד טוב מספיק, אבל, במקביל, גם עזרתי ככל שיכולתי. לפעמים אני חושב שאני מורה טוב.
הקשר, מורה – תלמיד, נדון להיות מוגבל. אני אוהב את התלמידים שלי כי הם תלמידים שלי, וכתלמידים שלי. בתוך הקשר הזה אני תחנה בלבד, בעלת חשיבות זניחה. הכוח שבידי בתור מייצג של מערכת הוא זמני וסימבולי, גם אם לא חסר משמעות. הדמות הפיקטיבית שתלמידי מעניקים לי תישאר זיכרון דהוי במוקדם או במאוחר. טוב שכך. לא רוצה שום דבר אחר.
יוצא לי לפגוש ולשמוע מדי פעם על תלמידים לשעבר. אני גאה בהם נורא כשהם עושים משהו טוב, אבל מעדיף להישאר מנותק מחייהם. את ההזדמנות שלי להשפיע עליהם כבר ניצלתי, לטוב ולרע. אני המורה המוזר הזה שהיה להם בתיכון.
אני מקווה שהם זוכרים אותי בחיבה.

Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אדאמאסטור  On 11/12/2003 at 8:14 pm

    ובתור הזמן הנעלם, להיות תלמיד שלך בלי ממש לגשת אליך גם אם חלפו שנים, להיות אדם בתור מי שהנני מחוץ לפוזיציה זו או אחרת, שלך. מה הן אומרות, שנים של התמקמות מדווחת, מבחוץ חיי שלי ומבפנים פוזיציה, או להפך, או בעיקר, להיפך. ובעצם ניתן לומר על כל דבר והיפוכו, היפוכו של דבר, נכון?
    מה אם כן זכות לו להצניע דברים שהיו ראויים לא להיראות?
    או בעצם כן?

  • דנה  On 13/12/2003 at 12:15 pm

    קראתי את הרשימה שלך לפני כמה ימים אבל העדר פונטים עבריים מנע ממני להגיב עד עתה. רציתי להגיד שמאוד אהבתי את מה שכתבת על כך שהבנת לבסוף שמטרתך היא לעזור לתלמידים שלך ותו לא. לא מעט מורים בתחומים יצירתיים נוטים לכפות על תלמידיהם את העדפותיהם האסתטיות במקום לעזור לתלמידים ליצור את היצירה שהם רוצים ליצור ולשפר אותה. טוב שאתה משתייך לסוג השני.

  • שמשי  On 08/01/2004 at 6:58 pm

    עלי להעניק כמה שיעורים בתסריטאות בבית לוינשטיין. זו לא הפעם הראשונה – אני מלמד בצבא שנים רבות – אך עדיין נמצא בשלב ראשוני, במובן של להפיק לקחים ממה שנתפס בעיני כשגיאות של מורי. שמשי

  • תלמידה אלמונית  On 19/12/2004 at 4:48 pm

    אתה הרבה יותר ממורה…. הכתיבה שלי ההבנה שלי ההסתכלות שלי והשוטטות שלי כל אלה תופסים חלק גדול בחיי הרבה יותר גדול מאז שאתה השבת את תשומת ליבי ליהם!!!!

    ואתה אומנם מוזר אך מוזר בצורה נוטרמלית!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: