שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
אם איני טועה, לפני כמה שנים עלתה הצעה ביזארית, פרובוקטיבית להכעיס, להפוך את השיר הזה, של טשרניחובסקי, להמנון המדינה הביזארית הזו. הסיבה להצעה ההיא, שאולי לא הוגשה אפילו, וזכתה להתייחסות קוריוזית, הייתה כי האמונה ברוח האדם היא מסר אוניברסלי מעט יותר מאשר התקווה בת שנות אלפיים. מובן שחבר כנסת ערבי העלה את הרעיון. הערבים האלה, קשה להם עם הציונות, מסתבר.
זה לילה של אחרי פיגוע, אבל הוא קרה בירושלים, לדוסים, שלהם היה קשה פעם, ועכשיו הם בסדר, מדליקים משואות והכל, בשם אחוות הקורבנות. הקורבנות שלנו, כמובן. גבולות ההזדהות כאן הם לאומניים.
האם ניתן עוד להמשיך להאמין ברוחו, רוח עז? הדובר בשיר מגדיר עצמו כחולם המרשה לעצמו להזות עולם טוב יותר. אני מנסה להזדהות עכשיו איתו, בכוח, תוך הדחקה מודעת של תחושת הדה ז’ה וו.
שחקי שחקי, אני עוד אוכיח לך שיהיה בסדר.