יום טוב ורע מזה עוד לא ראיתי. מכירים את זה? שקספיר, אתה המלך, יו רול, ריספקט, מאן.
אחיזת הילד החדש, הראשון, של אחותי, אתמול יצא, שלושת אלפים שבע מאות תשעים גרם של אחריות, ביקור ראשון במחלקה הסיעודית בה הונחה סבתא שלי, וגם ביקורת רעה, וגם סוף של קשר.
יום טוב ורע. מעט סימבולי מדי, מעיק קצת, בסיס אפשרי לסרט סטודנטים רע, בו דמות פאסיבית תעבור דרך רצף ארועים דרמטיים, עמוסים עד כלות, תשתוק עמוקות, תבין משהו על החיים.
זהו, שלא.
הצרימה הזו, בין קוטבי ההתרחשויות, מעייפת משהו, למרות שאולי היא המגאפין של תובנת החיים. [ מגאפין זה משהו שלא קיים באמת, אבל מניע את הדרמה. זה מבדיחה שהיצ’קוק סיפר לטריפו]
לידה, מוות, טוב, רע, לא בהכרח הפכים, חלק מכדור צמר הפלדה שנקרא מציאות.
התינוק, עדיין נטול שם, אצבעות קמוטות וארוכות ציפורניים שמתהדקות חזק, אחותי, אמא גאה, גיבורה לעתיד, סבתי, פעורת פה, על מיטת הברזל בצד החממה, אימי, חזקה ואוהבת, מבקר אחד, שלא יודע שכל השאלות כבר נשאלו, שנת ערב טרופה שמתארכת אל תוך הלילה, האישה שהלכה, אותה אהבתי אבל לא מספיק, רק פסיקים, בלבול אחד גדול, אוסף של רגעים.
יוצא עכשיו, לבוש בחולצת “פלסטין”. כשאשוב כבר יהיה יום חדש.