יום טוב ורע

 

יום טוב ורע מזה עוד לא ראיתי. מכירים את זה? שקספיר, אתה המלך, יו רול, ריספקט, מאן.

אחיזת הילד החדש, הראשון, של אחותי, אתמול יצא, שלושת אלפים שבע מאות תשעים גרם של אחריות, ביקור ראשון במחלקה הסיעודית בה הונחה סבתא שלי, וגם ביקורת רעה, וגם סוף של קשר.

יום טוב ורע. מעט סימבולי מדי, מעיק קצת, בסיס אפשרי לסרט סטודנטים רע, בו דמות פאסיבית תעבור דרך רצף ארועים דרמטיים, עמוסים עד כלות, תשתוק עמוקות, תבין משהו על החיים.

זהו, שלא.

הצרימה הזו, בין קוטבי ההתרחשויות, מעייפת משהו, למרות שאולי היא המגאפין של תובנת החיים. [ מגאפין זה משהו שלא קיים באמת, אבל מניע את הדרמה. זה מבדיחה שהיצ'קוק סיפר לטריפו]

לידה, מוות, טוב, רע, לא בהכרח הפכים, חלק מכדור צמר הפלדה שנקרא מציאות.

התינוק, עדיין נטול שם, אצבעות קמוטות וארוכות ציפורניים שמתהדקות חזק, אחותי, אמא גאה, גיבורה לעתיד, סבתי, פעורת פה, על מיטת הברזל בצד החממה, אימי, חזקה ואוהבת, מבקר אחד, שלא יודע שכל השאלות כבר נשאלו, שנת ערב טרופה שמתארכת אל תוך הלילה, האישה שהלכה, אותה אהבתי אבל לא מספיק, רק פסיקים, בלבול אחד גדול, אוסף של רגעים.

יוצא עכשיו, לבוש בחולצת "פלסטין". כשאשוב כבר יהיה יום חדש.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נינה  On 19/07/2003 at 12:17 pm

    פעם חשבתי שצלילת עומק אומר להתבוסס בקיא של עצמי לימים ושעות ושנים. אולי גם לכתוב על זה במחברות כריכה קשה שחורות. אולי גם להתייאש אחת לשני רגעים מהנבזות של הברזל והרקוב והחדות של היום יום והאימה של האחר כך.

    היום, כאב גדול הביא אותי לרכות מרפאת ולשמוע מחדש את רוח השפיות שנמצאת, גם כשאני נועצת את שיני באומללות.
    החיים לא ממתינים לירידת רמת האלכוהול בדם שלי. הם משחקים את המשחק הארוך של הגמילה מהשיתוק.

    לקפוץ כמו נחשון אל תוך ים של דווקא טוב גדול, זה גם מרעיד את הביצים מרוב פחד וגם מבריח את השדים ונותן למח העצם להיבנות, להפוך לשלד שמחזיק מים ואהבה.

%d בלוגרים אהבו את זה: