כן, השוליים. אני לרוב מוצא עצמי בהם. משתדל לא להודות שאני נלחם על הכרה, משתוקק אליה.
הכרה במה? בכך שאני מוכשר? מעניין? נחשק?
עגום. פגיע. לא אני.
המודל הקפיטליסיטי מציע המרה של התהיות הללו. יש כסף, אין כסף. האם אתה מצליח למכור? ואני, בינתיים, לא. זה אחד מהחסרונות של השוליים. עני שם, ועוני כבר מזמן אינו סקסי.
לא נוח לי עם מחמאות. שונא טפיחות על השכם. מתעב מכירה עצמית. משתדל לשמור את התווך ביני לבין העולם נקי ככל האפשר ממניפולציות. מתנצל יותר מדי. מנסה לעשות לאנשים טוב.
וקצת הולך לאיבוד בגלל זה, לפעמים, משחק יותר מדי פעמים כדמות משנה בסרטים של אנשים אחרים.
נלחם על ההכרה שלי בעצמי, בכך שפעילויות השוליים האלה שאני עוסק בהן, הכתיבה, האובססיה לאופניים, בגדי העור, המסיבות, השתייה, האהבה, אכן ראויות להכרה.
מסתפק ברגעי בהירות חטופים, בתחושות הישג זמניות. ההרגלים שלי נותנים לי את זה, וגם סקס טוב, וגם אוכל, לפעמים, ואפילו להזיע. ובעיקר המקומות האלה, בהם אני מביט על דברים שעשיתי ועושה, ומרגיש גאווה על שהם שלי, על שאני זה שעשה אותם.
אישוליים שכזה, מסתבר, ומשלים עם זה.
(אבל הספר הבא שלי יהיה רב מכר, עוד תראו)
-
עמודים
-
רשומות אחרונות
- איבה נצחית. גלגולי הרכוש הטמפלרי בארץ.
- אריות אוכלי אדם ברחוב קינג ג׳ורג׳
- צריך לדבר על הרבי: לקראת פרידה
- צריך לדבר על הרבי: שני רבנים ומלך
- צריך לדבר על הרבי: רחוב 306
- צריך לדבר על הרבי: מעין תריס
- צריך לדבר על הרבי: בצריפים
- צריך לדבר על הרבי: לשווא – לחינם – אלמלא!…
- צריך לדבר על הרבי – גן הברון
- צריך לדבר על הרבי – התחלות
- צריך לדבר על הרבי – הקדמה
- טייפר
- פעם, פה – חילקתי ספר בחינם
- פעם, פה.
- ביברס – גם כשאתה אריה זה לא יפה לשחק עם האוכל
- היהודי שניצח את מלחמת העולם השנייה – על השנאה
- בוסטון, המרתון העשירי שלי
- אבירי האיסלאם מול שליטי העולם
- המלך הקדוש מושפל בעיר המנצחת
- גברים לוחמים – רינו, השטן משאטיון
-
מדורים
Uncategorized אופניים אמריקה אקטיביזם גוף ראשון דיבורי אלתר נתיב היסטוריה וכל זה זכרונות מעשור אבוד חתולי המזח טון מלומד, כאילו שאני יודע משהו טקסטים ישנים יומן כל הכבוד לצהל כתבות מגזין כתבות שפורסמו במגזין 42 מעלות מאמרים מורה, מי היה מאמין סיפורים קצרים סיפורי שכונה עדכונים ומנהלות על המרחב עתיד אפשרי פלורנטין נלחמת פעם, פה. צלבנים מונגולים וכל הגאז׳ הזה פרוזה צריך לדבר על הרבי קטעי יומן ריצה ואופניים ריצה וירקות רעש -
מונחי מיון
אובדן אופניים אורי יואלי אזור תעשייה לשעבר אימפריה עוסמאנית אלימות אלכוהול אלנבי אמסטרדם אמריקה אקדמיה בילעין גועל נפש גזר דין מוות גיטרה דיסטופיה דן הארוארד הוראה הזמנה היסטוריה הרבי מבכרך הרצאה התמכרות וידאו זיונים זכרונות חזיונות טבח טיוטה טמפלרים יואלי יפו ירושלים כיבוש מאבק מאמר מה עשיתי בחופש הגדול מוזיקה מונגולים מחאה מלחמה ממלוכים ממלכת ירושלים מפות מרתון נהיגה נכבה סיפור סיפורי שכונה סמים ספר סרטן עבודה עישון עצוב עתיד אפשרי פוי פוליטיקה פלורנטין פפ צבא צלבנים קטסטרופה קצר קרני חיטין רחוב ריצה ריצה לעבודה שואה שכונה שכונת מכבי תל אביב תל אביב - יפו תלמידים -
Blogroll
-
אני קורא אותם
-
כתבות מגזין
-
ספרים שפרסמתי למכירה ברשת
-
רשימות - נמל הבית של האתר
-
תגובות אחרונות
Georgvon1 על איבה נצחית. גלגולי הרכוש הטמפל… madamkalashnikoff על אריות אוכלי אדם ברחוב קינג… uriyoeli על איבה נצחית. גלגולי הרכוש הטמפל… nachum על איבה נצחית. גלגולי הרכוש הטמפל… משתמש אנונימי (לא מז… על אריות אוכלי אדם ברחוב קינג…
תגובות
כמו קצף של עוגה, השוליים מתערבלים לאיטם אל המרכז. סחף הכרחי, כך שהשוליות היא מצב זמני, אלא אם אתה משקיע אנרגיה כדי לחתור הצידה.
ובמאמר מוסגר: מסיבות ובגדי עור זה שוליים או רק שול?
בשורה התחתונה, כולנו הערות שוליים
אתה כל כך נדוש בעצם. מעורר סימפטיה אולי, אבל נדוש. כמו איזה ילד דביל שנלחם באמא שלו על תשומת לב. קראתי גם את שני הקטעים הקודמים שלך. אתה כלוא בתדמית בוקובסקית שכזאת, וזה באמת נשמע כמו כלא נוראי. המלצה: תמכור את המקרר שעליו אתה ישן ותקנה מיטה. תראה איזה חן יש בבורגנות וזה גם נוח יותר.
המילה "שוליים" מניחה את קיומו של איזה אמצע שולט ומחייב. כיוון שהכל יחסי ומעגלי, אתה שוליים יחסית למה שאתה רואה כעולמך. כיוון שאתה מצטייר כדמות בעלת עומק רגשי ועולם פנימי עשיר, אני לא רואה היכן אתה חסר? דמויות תלת מימדיות אכן עלולות להיתקל במחסומים רבים יותר, זה סוג מחיר שאנחנו משלמים… אבל משלמים אותו ברצון. מיותר לייצר שאיכות אמיתית אינה קשורה למדדים שאתה מציג לעצמך, שופט קצת בחומרה אם יותר לי לציין.
מה שנותן לך תחושת סיפוק אמיתית קשורה רק בך.